דוחות ועדכוני נתונים חדשים מהמרכז הלאומי לבקרת מחלות (המלב"ם)
עודכן ב:28/02/2022
- בשנת 2019, אובחנו כ-32,000 תושבים עם מחלה המחייבת דיווח לרישום הסרטן הלאומי, מהם כ-28,000 עם סרטן חודרני. בקרב גברים, האבחנה השכיחה ביותר הייתה סרטן הערמונית ביהודים/אחרים וסרטן הריאה בערבים (כחמישית מכלל האבחנות החדשות בכל קבוצת אוכלוסייה). בקרב נשים, הן ביהודיות/אחרות והן בערביות, סרטן השד היה השכיח ביותר (כשליש מכלל האבחנות החדשות).
- שיעורי ההיארעות המתוקננים לגיל של סרטן חודרני בכלל האתרים היו גבוהים יותר ביהודים/אחרים לעומת ערבים, הן בגברים (228.0 ו-206.2, בהתאמה, ל-100,000) והן בנשים (236.2 ו-177.8, בהתאמה, ל-100,000). השיעורים בגברים ובנשים היו דומים ביהודים ואחרים, בעוד שבקרב ערבים השיעור היה גבוה במקצת בגברים מאשר בנשים. בכל קבוצות האוכלוסייה והמין שיעור ההיארעות של סרטן חודרני עולה עם עליית הגיל.
- בכל קבוצות האוכלוסייה והמין נבחנו מגמות היארעות סרטן בין השנים 2019-1996. בקרב גברים יהודים/אחרים נצפית ירידה מובהקת סטטיסטית בהיארעות מאז 2007, בנשים יהודיות/אחרות מאז 1996 ובגברים ערבים מאז 2006. בנשים ערביות נצפתה עלייה בקצב משתנה לאורך השנים 2016-1996, עם התייצבות מאז.
- בסוף שנת 2019 חיו בישראל כ-96,000 תושבים אשר אובחנו עם סרטן חודרני בין השנים 2019-2015.
- בשנת 2019 נפטרו בישראל כ-12,000 אנשים מסרטן חודרני. הן ביהודים/אחרים והן בערבים, סיבת המוות השכיחה ביותר הייתה סרטן הריאה בגברים וסרטן השד בנשים. בנוסף, בשתי קבוצות האוכלוסייה נצפה סיכון גבוה יותר לתמותה מסרטן בגברים מאשר בנשים. בין השנים 2019-1996, נצפתה ירידה מובהקת סטטיסטית בתמותה מסרטן בכל קבוצות האוכלוסייה והמין.
- בהשוואה בינלאומית, שיעור היארעות הסרטן בישראל גבוה מהשיעור הממוצע בעולם, אך ישראל נמצאת במקום נמוך יחסית (מקום 45) מבין חמישים המדינות עם השיעורים הגבוהים ביותר בעולם. ביחס לשיעור התמותה מסרטן, ישראל ניצבת במקום ה-89 מבין כלל מדינות העולם הנכללות בניטור, למרות ההיארעות הגבוהה יחסית – מה שרומז על שימוש גבוה יחסית בגילוי מוקדם ועל טיפול יעיל ועדכני, הנגיש, במסגרת סל הבריאות, לכלל התושבים בישראל.
- בשנת 2018, אובחנו 2,868 מקרים של סרטן חודרני בקרב צעירים בישראל: 151 בבני 19-15 ו-2,717 בבני 44-20. באותה שנה נפטרו 399 חולים בני 44-15 מסרטן (24 בני 19-15 ו-375 בני 44-20). בני 44-15 מהווים כ-41% מכלל האוכלוסייה, כ-11%-10% מכלל המקרים החדשים של סרטן חודרני, וכ-3.5% מכלל הפטירות מסרטן.
- עבור ישראלים בני 19-15 היארעות הסרטן הייתה יציבה בכל קבוצות המין והאוכלוסייה בין השנים 2018-1996, ללא הבדלים בין המינים או בין יהודים/אחרים וערבים. בתקופה זו, סוגי הסרטן הנפוצים ביותר היו: ליקמיה, סרטן המוח ומערכת העצבים המרכזית, סרטן העצם, לימפומה שאינה הודג'קין וסרטן רקמת החיבור. לא נצפתה מגמת שינוי בשיעורי התמותה מסרטן בקבוצת גיל זאת.
- עבור ישראלים בני 44-20 שיעורי היארעות סרטן היו יציבים בקרב גברים ערבים ונשים יהודיות/אחרות בעוד שנצפתה עלייה בקרב נשים ערביות. עם זאת, בכל קבוצת מין ואוכלוסייה חלו שינויים מובהקים בתחלואה בסוגי הסרטן האופייניים לה. בקרב גברים יהודים/אחרים וערבים, המגמות הבולטות היו עלייה בהיארעות סרטן בלוטת המגן, סרטן האשך וסרטן המעי הגס והחלחולת. בקרב נשים, נצפתה עלייה בהיארעות של סרטן בלוטת המגן וסרטן השד בשתי קבוצות האוכלוסייה, ובנוסף לכך, עלייה בהיארעות סרטן המעי הגס והחלחולת בנשים יהודיות/אחרות ולימפומה מסוג הודג'קין בנשים ערביות. לאור נדירות מחלת הסרטן בבני 44-20, השפעת המגמות שנצפו על סך מקרי התחלואה הינה שולית.
- בין השנים 2018-1996, שיעורי התמותה מסרטן היו יציבים ביהודים ואחרים בני 19-15. מספר הפטירות השנתי בערבים בני 19-15 היה קטן מכדי לאפשר עיבוד מגמות. בבני 44-20, שיעורי התמותה מסרטן ירדו באופן מובהק בכל קבוצות האוכלוסייה, למעט בנשים ערביות (אצלן נצפו שיעורים יציבים).
- אחוז ההישרדות היחסית של סרטן נע בטווח 78.0%-90.5% בבני 19-15 ו-73.9%-86.8% בבני 44-20. הפערים באחוז ההישרדות בין קבוצות האוכלוסייה והמינים היו בולטים יותר בקרב בני 44-20 לעומת קבוצת הגיל הצעירה יותר.
- המספר המשוער של חולי סרטן בני 44-15 שאובחנו במהלך חמש השנים שקדמו ל-31.12.18 ושחיו בישראל בתאריך זה הוא 10,030, כאשר בעת האבחנה 519 היו בני 19-15 ו-9,511 בני 44-20.
- התכנית הלאומית לגילוי סרטן השד על ידי בדיקת ממוגרפיה מיועדת לנשים בנות 74-50 בסיכון ממוצע (בדיקה אחת לשנתיים) ולנשים בנות 40 ומעלה בסיכון מוגבר לפתח סרטן שד (בדיקה אחת לשנה). האחריות על בקרת האיכות של תכנית זו הועברה למרכז הלאומי לבקרת מחלות (המלב"ם), במשרד הבריאות, בשנת 2014. לצורך הבקרה על התכנית נאספים נתונים על אוכלוסיית היעד, הכוללים מידע דמוגרפי, אדמיניסטרטיבי ורפואי. המידע שנאסף משמש לבקרה על התכנית באמצעות חישוב מספר מדדים ייעודיים. הממצאים המוצגים נגזרו מנתוני נשים בנות 74-50, בין השנים 2019-2015.
- בין השנים 2019-2015, בוצעו בישראל בממוצע כ-340,000 בדיקות ממוגרפיה מדי שנה. אחוז ההשתתפות בביצוע בדיקת ממוגרפיה (בדיקה אחת לשנתיים) נשאר יציב בשנים אלה ונע סביב היעד – 70% ומעלה.
- שיעורי הביצוע של בדיקת סינון חוזרת על ידי ממוגרפיה אחת לשנתיים, בהתאם למומלץ, היו נמוכים מהיעדים שנקבעו (עבור בדיקות סינון ראשונות וחוזרות).
- שיעור ביצוע בירור לאחר ממוגרפיית סינון היה גבוה פי 3-2 מהיעד.
- שיעורי גילוי סרטן תוך 6 חודשים ממועד בדיקת הסינון היו גבוהים ועמדו ביעדים, הן ביחס לסרטן חודרני (כ-9 וכ-6 ל-1,000 נשים לאחר בדיקה ראשונה וחוזרת, בהתאמה) והן ביחס לסרטן ממוקד (כ-1 וכ-0.8 ל-1,000 נשים לאחר בדיקה ראשונה וחוזרת, בהתאמה).
- בשנים 2019-2018, כ-41% מהנשים החלו בירור תוך שבועיים מבדיקת ממוגרפיית סינון עם ממצא חשוד (90% מהנשים החלו בירור תוך 89 יום), כ-60% השלימו בירור על ידי הדמיה (ללא ביופסיית רקמה) תוך 5 שבועות ממועד הבדיקה החשודה (90% מהנשים סיימו בירור תוך 108 יום), וכ-67% השלימו בירור על ידי ביופסיה תוך 7 שבועות ממועד הבדיקה החשודה (90% סיימו בירור תוך 106 יום). ביחס לסרטן שד חודרני, משך הזמן להשלמת הבירור על ידי ביופסיית רקמה היה קצר יותר.
- הערך המנבא החיובי שהתקבל היה נמוך מהיעד, הן עבור בדיקת ממוגרפיית סינון ראשונה והן עבור בדיקה חוזרת.
- שיעורי הממצאים השפירים בביופסיות כירורגיות פתוחות בנשים שביצעו ממוגרפיית סינון ראשונה וחוזרת היו נמוכים ועמדו ביעדים.
- כ-32%-33% מהגידולים שהתגלו עד 6 חודשים מביצוע ממוגרפיית סינון היו בקוטר של 10 מ"מ או פחות וכ-60%-63% היו בקוטר של 15 מ"מ או פחות. שיעורים אלה עמדו ביעדים.
- בשנים 2019-2018, שיעור הגידולים החודרניים ללא מעורבות של בלוטות הלימפה היה 71.3% לאחר בדיקת סינון חוזרת ועמד ביעד. לעומתו, השיעור לאחר בדיקת סינון ראשונה היה נמוך מהיעד של 70% והגיע ל-57.5%.
- שיעורי גילוי סרטן חודרני 12-6 ו-21-13 חודשים לאחר ממוגרפיית סינון ללא ממצא ממאיר נעו סביב 6.3%-6.6% ו-14.6%-19.5%, בהתאמה, וחרגו מהיעדים שהוגדרו.
הוכן על ידי צוות רישום שבץ.
- הנתונים מבוססים על 56,780 חולים שלקו באירוע מוחי חד* בין השנים 2019-2017: 19,244 מקרים בשנת 2019^, 18,930 בשנת 2018^^ ו-18,606 בשנת 2017^^^. הממצאים המוצגים נגזרים מנתוני האשפוז ונתוני השלמה מארבע קופות החולים בישראל.
- שני גורמי הסיכון הנפוצים ביותר בקרב חולים שלקו באירוע מוחי חד היו יתר לחץ דם ויתר שומנים בדם (79.5% ו-77.8%, בהתאמה) ואחריהם, בפער משמעותי, סוכרת (47.6%).
- 22.0% מהחולים הוגדרו כמעשנים פעילים ו-12.5% כמעשנים לשעבר. בנוסף, מרבית החולים הוגדרו כבעלי עודף משקל (39.1%) או השמנה (33.5%).
- נצפו שיעורים גבוהים יותר של גורמי הסיכון ותחלואת הרקע באנשים שלקו באירוע מוחי חד בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. פערים אלה בלטו בייחוד באנשים מתחת לגיל 60: הימצאות גבוהה פי 6.6 של סוכרת, פי 6.5 מחלות לב, פי 5.1 יתר לחץ דם, פי 3.2 יתר שומנים בדם, פי 2.2 השמנה ופי 1.9 עישון בהווה.
- בקרב מרבית החולים שלקו באירוע מוחי חד (כ-70%) נצפו לפחות 3 גורמי סיכון. מנגד, רק אצל מיעוט מהחולים (3.9%) כלל לא זוהו גורמי סיכון.
- כמחצית מהחולים עם פרפור פרוזדורים ידוע, לא טופלו בנוגדי קרישה לפני האירוע המוחי.
- בשנה הראשונה לאחר אירוע מוחי איסכמי (שבץ איסכמי או TIA), כ-78% מהחולים הציגו היענות גבוהה לצריכת סטטינים וכ-81% לצריכת נוגדי איגור טסיות. ההיענות הגבוהה ביותר הייתה לנוגדי קרישה מהדור החדש, ואילו ההיענות הנמוכה ביותר הייתה לקומדין.
- כ-81% מהחולים לאחר אירוע מוחי איסכמי עברו הדמיה כלשהי של כלי דם ראש-צוואר (רובם המוחלט במהלך האשפוז), כ-52% ביצעו בדיקת אקו, כ-37% בדיקת הולטר לב וכ-23% בדיקת MRI מוח. כשליש מבדיקות האקו ומעל למחצית מבדיקות הולטר לב ו-MRI מוח בוצעו בקהילה.
- 27.5% מהחולים אושפזו במוסד שיקומי לאחר האירוע המוחי. אחוז המקבלים שיקום באשפוז היה גבוה יותר בקרב החולים לאחר דימום מוחי בהשוואה לחולים לאחר שבץ איסכמי (45% וכ-26%, בהתאמה). בקרב מרבית החולים שאושפזו במוסד שיקומי (88%), משך האשפוז היה לפחות שבועיים, ובממוצע כ-45 יום.
- שיקום בקהילה ניתן לכ-37% מהחולים לאחר שבץ מוחי (כולל טיפולי פיזיותרפיה/ריפוי בעיסוק/קלינאות תקשורת/אשפוז יום).
- הזמן הממוצע עד לקבלת טיפול פיזיותרפיה בקהילה היה כ-16 יום. זמני ההמתנה הממוצעים לריפוי בעיסוק ולקלינאות תקשורת היו ארוכים יותר (כ-19 ו-21 יום, בהתאמה).