"זעם שולחן" והשלכותיו
עודכן ב:03/08/2008
מדענים בתחום הפסיכולוגיה התעשייתית והארגונית באוניברסיטת דרום קליפורניה בארה"ב מתריעים בפני עליה בגילויי כעס, זעף, קוצר רוח וגרימת עלבון בקרב מעסיקים ועובדים. מצב רוח והתנהגות מסוג זה שכיחים מאד בתקופה של התמודדות עם עליות מחירים, אי בטחון בתעסוקה, צבירת חובות וכו'. סולם גילוי הכעס נע בין חוצפה לבין התנהגות פוגעת קיצונית ואלימות קטלנית. אלה האחרונות זוכות, אמנם, לתהודה תקשורתית, אך בחשאי משפיעות על מיליוני בני אדם. "זעם שולחן" כפי שנקראת תופעה זו, חוצה תעשייה ושירותים ומוסדות חינוך, עובדי צווארון לבן וכחול, מדלדל את משאבי המורל ומעלה את שיעור ההעדרות מעבודה.
מחקרים מראים שכמחצית מהעובדים של ארה"ב בכלל יבשת אמריקה מדווחים על חשיפה לצעקות ואלימות מילולית בעבודה. ששית מהם מדווחים על גילויי כעס בעבודה שמובילים לנזק ברכוש, ועשירית חוו אלימות פיסית ותחושת פחד ואי בטחון במקום עבודתם. 2% - 3% מהאנשים מודים שהם נוטים לדחוף, לסטור ולהכות מישהו במקום העבודה. באופן מפחיד מהווה אחוז זה, לדוגמה, מיליוני בני אדם בכוח העבודה האמריקאי בלבד.
הסופרת אנה מראוולאס, שכתבה את הספר "כיצד לצמצם קונפליקטים ולחץ במקום העבודה" טוענת שהמצב הוא בגדר אסון ושגילויי כעס, בוטות ואי סבלנות, שהתרחשו פעם מאחורי דלתיים סגורות בבית, הופכים למגמתיים בעבודה.
חברות יעוץ מסויימות מקשרות את ליבוי הכעס לעליות מחירים, כגון עליה במחיר הדלק. לדוגמה, אנשים שמבלים זמן רב בנסיעות לעבודה וחשופים לקיצוצים בשכר ולשחיקה מתמשכת בשכרם הפנוי מגיעים למקום עבודתם במצב רוח רע ולוחמני. סופי שבוע אינם מספיקים יותר להרגעה. אי בטחון כלכלי וחברתי והפחתה בבטחון האישי גורמים לחרדה ולאי נוחות להרקיע שחקים. תחושות אלה גורמות לחיפוש אשמים ברמת הפרט והאירגון ומכאן להפניית זעם כלפיהם. על פי פסיכולוגים חברתיים, אנשים הישגיים מאד הם גם הפוגעים ביותר. הטיפוס השגרתי לכך נמנה על טיפוס A - פיקח וחריף, בעל סטנדרטים גבוהים שהוא מציב לעצמו ודורש אותם מאחרים. השקעתם המרובה והבלתי מתפשרת של טיפוסים אלה בהשגת הצלחה והתפיסה שאלה שמתחתיהם חייבים להשקיע בהשגת הצלחה כמותם גורמת להם לאיבוד חוש הפרופורציה והשתלחות באנשים אחרים.
מקור:ד"ר אשר פרדו - מרכז מידע של המוסד לבטיחות ולגיהות
http://news.yahoo.com/s/nm/20080710/us_nm/workplace_usa_deskrage_dc.