מהן הדרישות לסימון דלתות זכוכית?
משיב: דוד זיו | מס’ תשובה 52981 | 01/07/2012
דלתות ומחיצות מזכוכית שקופה עלולות להוות סיכון בטיחותי. הזכוכית שבירה ועלולה להתנפץ לחלקים ולרסיסים מסוכנים כאשר נחבט בהם גוף אדם.
מניעת תאונות – באמצעות הבלטת קיומו של החיץ השקוף על ידי סימון הזכוכית השקופה באמצעים נראים לעין כמו מדבקות, שימוש בטכניקות צריבה או צביעה.
תחיקה
דרישות לדלתות שקופות בבניין מופיעות בתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970, תוספת שניה (תקנה 17), חלק ח'', סימן ד'', סעיפים 8.06 ו-8.07:
"8.06. דלתות, מחיצות וקירות שקופים
דלתות, מחיצות וקירות שקופים בחלקי הבניין המשמשים את הציבור, יסומנו בסימני אזהרה בהתאם לדרישות ת"י 1918 חלק 4, בסעיף הדן בדלתות וקירות שקופים."
"8.07. דלתות פנים
כל דלתות פנים בבניין ציבורי המיועדות לשימוש הקהל ימולאו לגביהן התנאים הבאים:"
"(9) ניתן להתקין דלת שקופה; זכוכית המשמשת כחומר שקוף, יתקיימו לגביה דרישות תקן ישראלי, ת"י 1099 חלק 1;"
לא אותר על ידנו גודל מינימלי לסימונים.
תקינה
דרישה לסימון ושימוש בדלתות זכוכית שקופה
להלן תיאור ותקציר התקן כפי שהוא מופיע בדף איתור ורכישת תקנים באתר מכון התקנים: ת"י 1099 חלק 1.01:
כותרת התקן בעברית: זיגוג בבניינים: תכן השמשה - קביעת מין הזכוכית ועובי השמשה.
תקן זה דן בתכן של שמשות המיועדות לזיגוג רכיבים בבניינים, כגון: חלונות, דלתות, מחיצות, גגות ותקרות מזוגגים, מחסומים ומעקים, חלונות ראווה, קירות מסך. תקן זה חל על זיגוג פיר מעלית, אך אינו חל על זיגוג תא המעלית. התקן אינו דן בנושאים אלה: תכן שמשות המיועדות לזיגוג רצפות, חממות ושימוש בלבני זכוכית. תקן זה אינו דן בתכן הזיגוג (ההתקנה) הדרישות לתכן הזיגוג נידונות בחלקים 6-2 של סדרת התקנים הישראלים ת"י .1099 בעת פרסום תקן זה קיים חלק 2 של הסדרה, הדן בתכן הזיגוג של שמשות הממוסגרות בכל היקפן; חלקים 6-3 יוכנו בעתיד.
ציטוט סעיף 3.1.4 הקובע כדלהלן:
"שמשה המותקנת במקום שבו בני אדם עלולים להתנגש בה תוך כדי הליכה (כגון: דלת, צידי הדלת, מחסום) תסומן בסימון המבליט את קיומה." בתקן הנ"ל אינם מפורטים שיטות ואמצעי סימון. ניתן לעיין בתקנים או לרכשם בספריית מכון התקנים הישראלי ברחוב חיים לבנון 42, תל אביב, טל'' 03-6465191. בסעיף 2.2.13 של ת"י 1918 חלק 4 מצוין: "על גבי דלתות וקירות שקופים, למעט חלונות ראווה, יש לשים סימני אזהרה שגונם מנוגד לגון הרקע ושגודלם לפחות כזה, שאפשר לתחום בתוכם עיגול ברדיוס 7 ס"מ.
הסימנים יותקנו בגובה 130 ס"מ - 160 ס"מ מעל הרצפה, והמרחקים האופקיים ביניהם, על גבי אותו מישור, לא יהיה גדולים מ-150 ס"מ."