האם חיסון נגד שפעת עונתית צריך להיות חובה לעובדי מערכת הבריאות?
עודכן ב:20/03/2014
רשויות הבריאות מעריכות כי כל שנה יש 5-3 מיליון חולים קשים בשפעת, מהם נפטרים 300,000-500,000 איש. חיסון אוכלוסיות בתרכיב נגד שפעת עונתית מונע אלפי מקרי מוות ומליוני אישפוזים כל שנה. החיסון העונתי נגד שפעת מומלץ על ידי רשויות הבריאות לקבוצות אנשים בסיכון, דוגמת קשישים, חולים במחלות כרוניות או תינוקות. ב-4.3.2013 פורסם נוסח חדש לחוזר מנכ"ל משרד הבריאות בענין חיסונים לעובדי בריאות. הנוסח העדכני מונה מספר חיסונים שעובדי הבריאות נדרשים לקבל, והם כוללים חיסון נגד שפעת עונתית. חיסון זה מוצע חינם כמובן לכל עובדי הבריאות (כולל אנשי מנהל), אך רק כרבע מציבור זה נענה ומקבל את החיסון.
בדרגים שונים מועלית השאלה – האם יש לחייב את עובדי הבריאות בחיסון נגד שפעת עונתית? לסוגיה זו נדרש כתב העת הרפואי הבריטי (BMJ 2013;347:18), והוא מציג שתי דיעות בנושא, אחת בעד והשניה נגד. את העמדה בעד אכיפת החיסון על עובדי בריאות מציגה איימי ברמן מנהלת רפואית של המחלקה לרפואה תעסוקתית באוניברסיטת פנסילבניה. ברמן מציינת כי לתרכיב יש תיעוד מצוין של בטיחות ויעילותו 73-47% בהורדת שיעורי המחלה בקרב מבוגרים בריאים, קבוצה המהווה את רוב עובדי הבריאות. החיסון מגן על עובדי הבריאות אך הרציונל מאחורי חובת החיסון הוא להגן על החוסים במוסדות רפואיים, שרובם משתייכים לקבוצות סיכון גבוהות. ברמן מציינת כי החיסון הוא חלק מאסטרטגית מניעת הדבקות מטופלים, הכוללת היגיינת ידיים, בידוד חולים, והמנעות מהגעה לעבודה כשהעובד חולה. במערכת הבריאות של אוניברסיטת פנסילבניה מונים 18000 אנשי צוות, ומתוכם שיעור קבלת התרכיב בהתנדבות היה בשנת 2003 נמוך מ-40%. פעולות שונות להמרצת העובדים לקבלת החיסון, כגון "יריד שפעת",הסברים וסרטונים הביאו לעליה מתונה עד ל-54% בשיעור ההתחסנות.
בשנת 2009 הוחלט שם על חיוב העובדים בקבלת החיסון. למרות החוסר במנות תרכיב עקב מגיפת השפעת H1N1 באותה שנה, שיעור ההתחסנות הגיע ל-99%. מדיניות המוסד היא להרחיק עובדים הפטורים מהחיסון (מסיבות בריאות או דת) מסביבת חולים בסיכון גבוה בזמן השפעת העונתית. עובדים שלא צייתו להוראה, נענשו בהתראה בכתב, שנשאה פירות ללא צורך בהפסקת העבודה. הדבקות שפעת בקרב המטופלים בבית החולים ירדו מאז לשיעור זניח. תופעות שליליות היו מועטות (שברי פרומילים) והן נעלמו מעצמן. ברמן מציינת כי חובת החיסון הגבירה את שיעור ההתחסנות משמעותית, אך עדיין קשה להוכיח כי יש בכך כדי להוריד את שיעורי ההדבקות בבתי חולים, עקב משתנים נוספים המשפיעים על התופעה. ברמן מוסיפה כי לעובדי הבריאות יש תמריץ אתי לקבלת החיסון באשר בכך הם מגינים על המטופלים, ומאידך הצגת דוגמה אישית לציבור על הצורך בקבלת חיסונים בכלל.
את הדיעה המתנגדת לחיסון חובה לעובדי בריאות מציג וויל אופלי שהוא אח במחלקת מיון תאונות בבית החולים בונקובר. אופלי מצטט את הגישה שהדרישה לחיסון חובה המתבססת על העקרון "תחילה אל תזיק", אינה מעוגנת בממצאים מדעיים. הוא מצטט מספר מחקרים שלא מצאו הוכחה ליעילות חיסון עובדי בריאות במניעת הדבקות בשפעת בקרב המטופלים. כמו כן מצוטטת עמדת הקולג' האמריקאי לרפואה תעסוקתית, השוללת את חובת החיסון, באשר האפשרות להגן על המטופלים אינה גוברת על זכותו של העובד לסרב לקבלת חיסון. גם OSHA הארגון האמריקאי לבריאות תעסוקתית גורס כי אין עדות מספקת כדי לדרוש חיסון חובה לעובדי הבריאות. בנוסף מזכיר אופלי כי לתרכיבים מתוצרת מסוימת עלולות להיות תופעות שליליות חמורות כולל תסמונת גילייאן-בארה בשיעור של מקרה אחד למליון, וכ-13% הגברה בתסמונות דרכי הנשימה והעיניים. אופלי מסיים בגישה שלעובדי הבריאות מגיעה אפשרות הבחירה לקבלת החיסון כמו לכל אדם אחר.
מקור:ד"ר איתן ישראלי, מומחה לבטיחות ביולוגית ויו"ר האגודה הישראלית לבטיחות ביולוגית
.