אוכלוסיית הנהגים מהווה קבוצת עובדים מגוונת (נהגי תחבורה פרטית, תחבורה ציבורית ורכבי הובלה) אשר המשותף לה הוא שעות עבודה ארוכות בה הם נמצאים בתא הנהג, חשיפה לזיהום אוויר הנוצר כתוצאה משריפת דלק וכולל חומר חלקיקי זיהומי, כימיקלים אורגנים נדיפים ומתכות כבדות, לחצים נפשיים, עייפות ופגיעות גופניות הקשורות בארגונומיה לא תקינה. בנוסף, השעות הרבות בהן נמצאים הנהגים על הכביש ולוח הזמנים הצפוף פוגמים ביכולתם לקיים אורך חיים בריא, הכולל הרגלי אכילה סדירים, פעילות גופנית ושינה תקינה. על אלו נוספים תנאי העבודה במקום סגור שבו לעיתים תחלופת האוויר נמוכה, קיימת חשיפה לרעש ולרטט, טמפרטורות קיצוניות ועישון אקטיבי ופאסיבי שהשפעותיהם והשפעת גורמים ארגונומיים אינן נדונות בסקירה זו (Gromadzińska & Wąsowicz, 2019).
מחלות שמאפיינות את אוכלוסיית הנהגים הן מחלות לב וכלי דם, מחלות שרירים ושלד כמו גם סוכרת ומחלות אחרות הקשורות במערכת העיכול. בין החומרים להם חשופים הנהגים נמצאים גם חומרים המוגדרים כמסרטנים כגון בנזן, וכאלו החשודים כמסרטנים כגון אתיל בנזן. תופעה נוספת אותה מאבחנים היא עליה בתהליכים דלקתיים (inflammatory processes), שעלולים להביא לפגיעה ב – DNA ועליה בעקה חימצונית (oxidative stress) הגורמת לפגיעה בתאים ורקמות (Hoxha et al, 2009; Naug et al, 2016; Gromadzińska & Wąsowicz, 2019).
השמנה וסוכרת
נהגים סובלים מבעיות השמנה ומסוכרת. בבדיקה של שרותי הבריאות האוסטרלים נמצא, שלגברים מעל גיל 35, העובדים כנהגים, יש סיכויים גבוהים לסבול מהשמנה. ממצאים בקרב 867 נהגים הראו ש 43% מהם סבלו ממשקל יתר ואילו 23% הוגדרו כשמנים (BMI > 2). מחקר אחר באירן בחן את הרגלי התזונה של נהגי מוניות ומצא ש- 81.6% מהם נוהגים לאכול מזון מהיר, 33.33% הם בעלי משקל יתר ו– 44.9% מוגדרים כשמנים (Ramukumba & Mathikhi, 2016). המחקרים מראים קשר בין חוסר תנועה בעבודה ("יושבנות") לבין מחלות כרוניות כגון סוכרת ודיסליפידמיה (הפרעה של חילוף השומנים בדם) ותמותה. נהגים מבלים חלק ארוך מהיום בישיבה. במחקר בו ערכו השוואה בין נהגי אוטובוס, אשר עובדים כ- 5.5 שעות בישיבה לבין בקרי אוטובוסים (bus conductors), אשר עובדים בסביבה דומה, אך יושבים פחות שעות, נמצא שנהגים אשר יושבים שעות רבות יותר יהיו בסיכון יחסי גבוה יותר לסבול מאוטם שריר הלב (Gromadzińska & Wąsowicz, 2019). אצל נהגים הישיבה היא מיוחדת בכך שלא ניתן לעמוד בתא הנהג אלא רק לבצע הפסקה לצורך כך. במחקר אחר שנערך על שתי קבוצות של נהגי אוטובוס, ניסו לבחון כיצד הדרכה לשינוי הרגלי התנועה הגופנית והתזונה במהלך יום העבודה תשפיע על בריאות הנהגים. קבוצה אחת מבין השתיים קיבלה הדרכה ותמיכה (שלוש הדרכות פעילות) להוספת פעילות גופנית ליום העבודה ואנשיה קיבלו תפריט בריא יותר (3 הדרכות פעילות). לאחר 3 חודשים נערכה השוואה בין שתי קבוצות הנהגים. הממצאים הראו שאכן נהגים נמצאים בקבוצת סיכון להשמנת יתר ובעיות מטבוליות, אך בקבוצה המודרכת נמצא שיפור בגורם אחד לפחות שמשמש כעדות לאי סדירות מטבולית (Naug et al, 2016).
סוכרת מסוג 2 היא מגיפה כלל עולמית אשר נגרמת לרוב בגלל שילוב של אורח חיים עם תזונה לקויה וחוסר פעילות גופנית יחד עם רקע גנטי. בפולין בחנו מדדים רפואיים של 570 נהגי תחבורה ציבורית (מתוך אוכלוסייה של 350,000 נפש). בקרב 47.5% מהנהגים נמצאו מדדים המשקפים מצבים טרום סכרתיים (היפרגליקמיה), ב- 1.4% מהנבדקים נמצאה תחלואה הקשורה בסוכרת (פי 3 מהממצאים בכלל האוכלוסייה באותו הגיל ) ואצל 2.45% נמצאו מדדי גליקמיה (glycemia) המוגדרים כסוכרת. המחקר מראה שמעל גיל 45 עולה הסיכוי פי 3 לליקויים במטבוליזם של פחמימות (Marcinkiewicz, 2009). במחקר על נהגי אוטובוס ומשאיות (גברים), שנערך באיראן, נמצא ש - 35.9% מהם סובלים מתסמונות מטבוליות בהשוואה ל- 24% בכלל אוכלוסיית הגברים, 42.9% סובלים מלחץ דם גבוה ו- 7% חולים בסוכרת סוג 2 (מתוך כלל האוכלוסייה באירן 5.5% סובלים מסוכרת זו). כמו כן נמצא במחקר ש- 41% מהנהגים סובלים ממשקל יתר ו- 23.1% מוגדרים כשמנים בעוד שבאוכלוסייה הכללית השיעורים, בהתאמה, הם 35% ו – 23.7% (Saberi, 2011). מחקרים נוספים מראים את קשר בין אופי העבודה של הנהגים ואורח החיים המותאם לכך לבין בעיות השמנה, לחץ דם גבוה, ערכי כולסטרול וטריגלצרידים החורגים מהנורמה, תסמונות מטבוליות שונות וביניהן הסיכוי הגבוה יחסית לחלות בסוכרת (Naug et al, 2016).
זיהום אוויר
זיהום האוויר אליו נחשפים נהגים מורכב מתוצרי שריפת דלק, מתכות כבדות וחלקיקים.
חומרים אורגנים נדיפים
חומרים אורגנים נדיפים (Volatile organic compounds - (VOCs), אשר נפלטים בתהליך השריפה, מהווים גורם מזהם חשוב ומרכזי. ה - VOCs מזהמים את הסביבה בשתי דרכים עיקריות: פעילות פוטוכימית אשר גורמת לערפיח וליצור אוזון בגובה הקרקע, והרכב כימי בו חומרים המוגדרים כחומרים מסרטנים, או כאלו אשר עלולים לגרום לסרטן. החומרים בנזן, butadieneה-ה1,3, פורמאלדהיד ואצטאלדהיד (butadiene, benzene, formaldehyde & acetaldehydeה-ה1,3) אשר מהווים חלק מזיהום האוויר (בערים) מוגדרים כקרצינוגניים. חומרים נוספים הם: טולואן, אתיל בנזן, קסילן. בנזן נחשב למסוכן ביותר (Balanay & Lungu, 2009; Gromadzińska & Wąsowicz, 2019) ולמרות ההפחתה של אחוז הבנזן בדלק מ – 5% ל – 1% ריכוזי הבנזן באוויר עדין מהווים בעיה, עקב עלייה משמעותית בכמות הרכבים. עלתה בצורה משמעותית במחקר שנערך בפראג בשנים 2005-2006 לא נמצא הבדל משמעותי בריכוז ה- VOCs בין החורף לקיץ, מלבד ריכוז הבנזן, שבחורף היה גבוה בצורה משמעותית בתא הנהג של האוטובוס (2008 ,Rossner Jr). במחקר אשר נערך במנילה בחנו חשיפה של 15 נהגים ברכב הנקרא jeepney לשישה מרכיבי VOCs הנחשבים סמנים לזיהום אוויר - בנזן, טולואן, אתיל בנזן ושלושה איזומרים של קסילן. הדגימות נלקחו בתא הנהג ומסביבת הרכב באזור עירוני וכפרי ונמצא שבתוך תא הנהג ריכוז הגזים היה גבוה פי 2-5 מזה אשר נמצא מחוץ לתא הנהג. בדגימות בתא ומחוצה לו התקבל עבור טולואן הריכוז הגבוה ביותר (μg/m3 196.6 לעומת 83.7 ו- 14, בהתאמה) ואחריו בתא הנהג ריכוזי הקסילן, הבנזן והאתיל בנזן. בדגימה שנלקחה בסביבה הכפרית לא נמצא בנזן וריכוזי הקסילן והאתיל בנזן היו נמוכים מאוד גם באזור העירוני וגם בכפרי. ממצאים אלו תואמים לממצאי מחקרים דומים (Balanay & Lungu, 2009). המחקר מראה שבתוך תא הנהג נוצרת מיקרו-סביבה בה ריכוז ה – VOCs גבוה באופן משמעותי מריכוזם בסביבה, אך במחקר לא התחשבו בהרגלי העישון של הנהג ושל הנוסעים. עשן סיגריות יכול להוות גם הוא מקור לחלק מה – VOCs אשר נבחנו במחקר. לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הנהגים המעשנים לאלו שאינם מעשנים כי גם הנהגים שאינם מעשנים חשופים לעישון של הנוסעים. החשיפה ל- VOCs, ובעיקר לבנזן, מושפעת מתנאים שונים בתא הנהג, כגון טמפרטורה ואוורור. על ריכוז הבנזן והשפעתו משפיעים גורמים נוספים שהעיקריים בהם הם עישון וחומרים תעשייתיים כגון דבק וממסים (Gromadzińska & Wąsowicz, 2019 ;Balanay & Lungu, 2009).
PAHs) Polycyclic aromatic hydrocarbons)
פחמימנים ארומטיים פוליציקלים הינם תוצרי לוואי של תהליכים כימיים רבים בהם קיים חום גבוה או בעירה לא שלמה של חומר אורגני. חומרים אלה נפלטים גם בזמן עישון. נמצא קשר בין PAHs לפגיעה ב–DNA באופן ישיר, או דרך עקה חימצונית ותהליכים דלקתיים. קיימים 17 PAHs אשר נוצרים כחומרי לוואי של תהליכים אלו ובדרך כלל יופיעו כתערובת (חומרים כגון: acenaphthene ו- benzo(e)pyrene). אחד החומרים הנפוץ ביותר מהם הוא (benzo(a)pyrene (B(a)P, חומר קרצינוגני אשר משמש גם כסמן לזיהום של PAHs וכמדד למידת הקרצינוגניות של חומרים נוספים מהמשפחה. במעקב של יומיים אחרי נהגי אוטובוס בצ'כיה, נמצא ריכוז נמוך יותר של PAHs בתא הנהג לעומת הסביבה, ומאידך, במחקר אחר אשר השווה חשיפה של נהגי אוטובוס לזה של דוורים (כולם זכרים שאינם מעשנים) נמצא אצל נהגי האוטובוס ריכוז גבוה יותר של הסמן הביולוגי ל – PAHs שהוא hydroxypyrene-י1. מחקר אחר אשר בחן נהגי מוניות לעומת קבוצת ביקורת הראה שנהגי המוניות חשופים יותר ל- PAHs ובשתן שלהם נמצאו ביומרקרים המעידים על תהליכים דלקתיים ובכך הדבר מציב אותם בסיכון גבוה יותר לבעיות כלי דם ולב לעומת קבוצת הביקורת (Brucker et al, 2016). מלבד ה- PAHs מנועי הדיזל פולטים חומרים שהם נגזרות של PAHs, הבולטים מתוכם הם: nitropyrene-י1 ו-nitrobenzanthrone-י3. בשנת 2012 קבע ה-IARC (International Agency for Research on Cancer) שהחומר nitropyrene-י1 הוא חומר שעלול לגרום לסרטן. במחקר שנערך בפרו ערכו השוואה בין עובדי תעבורה (נהגי מיניוואן, מיניבוסים ושוטרים על אופנועים) לקבוצת ביקורת שאינה עובדת בתעבורה תוך בדיקה של סמן השוואה לחומרים אלו הנמצא בשתן. ריכוז הסמן בשתן של עובדי התעבורה היה גבוה פי 3 מזה של קבוצת הביקורת (Miller-Schulze et al, 2016). על פי ממצאים אצל נהגי מוניות ועובדים אחרים החשופים לפליטה ממנועי דיזל נמצא שעישון משפיע באופן משמעותי על מידת החשיפה ל – PAHs, כמו כן הנזק מחשיפה לחומרים אלו תלוי בגורמים כגון גיל, מגדר ורקע גנטי (Hansen et al, 2004; Brucker et al, 2016).
מתכות כבדות
תחבורה מהווה את אחד מהגורמים אשר תורמים לפיזור של מתכות כבדות לסביבה. מתכות הכבדות הן תוצר של שריפת דלק ונפלטות לאוויר גם כתוצאה משימוש ברכיבים שונים ברכב ומחיכוך הצמיג בכביש ושחיקתו. עופרת וקדמיום הן מתכות הנפלטות לסביבה מרכב. פליטת עופרת לסביבה מתחבורה הוערכה בשנת 2014 בסדר גודל של טונות (2.6% מכלל פליטת העופרת) וזו של קדמיום ב- 0.4 טון (2.8% מכלל פליטת הקדמיום). חשיפה תעסוקתית לעופרת וקדמיום עלולה לגרום ליתר לחץ דם ולפגיעה בכליות וחשיפה לעופרת יכולה לגרום גם לפגיעה בעצבים. הקדמיום נחשב חומר מסרטן והעופרת לחומר אשר עלול לגרום לסרטן. בירדן בחנו את רמת העופרת בדם של עובדי תעבורה ומקצועות תומכי תעבורה ונמצא שכמות עופרת גדולה פי 4-5 אצל עובדי מקצועות התעבורה לעומת קבוצת ביקורת (15±1.6 ו- μg/dl 21±1.6 לעומת μg/dl 4.3±0.5). מלבד זאת, נבדקו גורמים שונים בדם, כגון מי חמצן hydrogen peroxide ו- superoxide dismutase, המעידים על עליה בעקה החימצונית בדם, ונמצא שאצל העובדים במקצועות התעבורה השונים ישנה ירידה מובהקת בפעילות נוגדי החימצון ועליה בעקה החימצונית, לעומת קבוצת הביקורת (Shraideh et al, 2018).
חלקיקים
חלקיקים שונים וכאלה שאליהם ספוחים חומרי פליטה של שריפת דלקים, עלולים לחדור לגוף, לגרות את דרכי הנשימה והמערכת החיסונית ולהפעיל תהליכים דלקתיים שונים אשר עלולים לגרום לפגיעה ב- DNA. בשני מחקרים שונים אשר בהם נבדקו נהגי מוניות אל מול קבוצת ביקורת, נמצאה עליה מובהקת בסמנים של הפעילות הדלקתית (כגון: IL-1β, IL-6, TNFα, interpherone γ ) וירידה בחומרים נוגדי דלקת (כגון: IL-10) (Gromadzińska & Wąsowicz, 2019). באחד המחקרים הושווה אורך הטלומרים (אזור הקצה של כרומוזום הנושא מטען גנטי ומושפע מגורמים דלקתיים) בין עובדים בתחבורה לבין אלה שאינם חשופים לתוצרי בעירת דלק (במחקר בדקו חשיפה לטולואן ובנזן). נמצא שבאופן מובהק הטלומרים של עובדי תעבורה קצרים יותר, גם לאחר התחשבות בגורמים כגון גיל ועישון, דבר זה מעיד על ירידה בתוחלת החיים וסיכוי גבוה יותר למחלות לב וכלי דם וסרטן (Hoxha et al, 2009).
לסיכום, חשיפה תעסוקתית לזיהום האוויר, גם אם היא קטנה מרמות מרביות מותרות לחשיפה, עלולה לגרום לגירויים שונים בדרכי הנשימה ובעור. לאורך זמן וכתוצאה מזיהומים ישירים עלולות להגרם גם פגיעות משמעותיות יותר כגון פגיעה במערכת העצבים כתוצאה מזיהום עופרת. זיהום אוויר גורם גם להאצת תהליכים של עקה חימצונית בגוף ולפגיעה בכל המקרומולקולות בתא, כגון שומנים, חלבונים ו– DNA, וכתוצאה מכך לפגיעה בתא וברקמות. הגברת תהליכים דלקתיים עלולה לגרום לפגיעה ב– DNA על ידי קיצור הטלומרים. מצבים אלו עלולים לגרום למחלות של כלי הדם והלב ולסרטן בקרב נהגים. בנוסף, הרגלי העבודה של הנהגים ואורך החיים שלהם כגון השמנה ועישון, חוסר פעילות גופנית, עבודה במשמרות ולחץ בעבודה, מגדילים את הסיכוי לסבול ממחלות מטבוליות שונות ואת הרגישות לזיהום האוויר והשפעותיו. הדרכת עובדים להרגלי עבודה ואורח חיים בריא יתרמו להגנה על העוסקים במקצועות התעבורה השונים מפני תחלואה תעסוקתית. כמו כן יש לבצע בדיקות דם ושתן תקופתיות לעובדים וניטור של תא הנהג וסביבתו (Gromadzińska & Wąsowicz, 2019).
מקורות
Balanay, J. A. G., & Lungu, C. T. (2009). Exposure of jeepney drivers in Manila, Philippines, to selected volatile organic compounds (VOCs). Industrial health, 47(1), 33-42.
Brucker, N., Moro, A. M., Charão, M. F., Durgante, J., Freitas, F., Baierle, M., ... & Ferrari, P. D. (2013). Biomarkers of occupational exposure to air pollution, inflammation and oxidative damage in taxi drivers. Science of the total environment, 463, 884-893.
Gromadzińska, J., & Wąsowicz, W. (2019). Health risk in road transport workers. Part I. Occupational exposure to chemicals, biomarkers of effect.
Hansen, Å. M., Wallin, H., Binderup, M. L., Dybdahl, M., Autrup, H., Loft, S., & Knudsen, L. E. (2004). Urinary 1-hydroxypyrene and mutagenicity in bus drivers and mail carriers exposed to urban air pollution in Denmark. Mutation Research/Genetic Toxicology and Environmental Mutagenesis, 557(1), 7-17.
Hoxha, M., Dioni, L., Bonzini, M., Pesatori, A. C., Fustinoni, S., Cavallo, D., ... & Bertazzi, P. A. (2009). Association between leukocyte telomere shortening and exposure to traffic pollution: a cross-sectional study on traffic officers and indoor office workers. Environmental Health, 8(1), 41.
Marcinkiewicz, A., Szosland, D., & Hanke, W. (2008). Prevalence of impaired carbohydrate metabolism among public transport drivers. Medycyna pracy, 59(4), 271-277.
Miller-Schulze, J. P., Paulsen, M., Kameda, T., Toriba, A., Hayakawa, K., Cassidy, B., ... & Simpson, C. D. (2016). Nitro-PAH exposures of occupationally-exposed traffic workers and associated urinary 1-nitropyrene metabolite concentrations. Journal of Environmental Sciences, 49, 213-221.
Naug, H. L., Colson, N. J., Kundur, A., Kumar, A. S., Tucakovic, L., Roberts, M., & Singh, I. (2016). Occupational health and metabolic risk factors: A pilot intervention for transport workers. International journal of occupational medicine and environmental health, 29(4), 573.
Ramukumba, T. S., & Mathikhi, M. S. (2016). Health assessment of taxi drivers in the city of Tshwane. curationis, 39(1), 1-7.
Rossner Jr, P., Svecova, V., Milcova, A., Lnenickova, Z., Solansky, I., & Sram, R. J. (2008). Seasonal variability of oxidative stress markers in city bus drivers: Part I. Oxidative damage to DNA. Mutation Research/Fundamental and Molecular Mechanisms of Mutagenesis, 642(1-2), 14-20.
Saberi, H. R., Moravveji, A. R., Fakharian, E., & Dehdashti, A. R. (2011). Prevalence of metabolic syndrome in bus and truck drivers in Kashan, Iran. Diabetology & metabolic syndrome, 3(1), 8.
Shraideh, Z., Badran, D., Hunaiti, A., & Battah, A. (2018). Association between occupational lead exposure and plasma levels of selected oxidative stress related parameters in Jordanian automobile workers. International journal of occupational medicine and environmental health, 31(4), 517-525.