מאת:ד"ר אשר פרדו, מחלקת מחקר של המוסד לבטיחות ולגיהות
תאריך:04/02/2019
תקני חשיפה נשימתית לחומרים כימיים נועדו להנחות מעסיקים לשמור על איכות אוויר קבילה לעובד כדי להגן על בריאותו. התקן מורכב בדרך כלל מרמה מרבית מותרת לחשיפה ומזמן ייחוס מתאים לרמה זו. רוב התקנים נועדו להגן על עובד מחשיפה חוזרת ומתמשכת לאורך זמן ולמעשה לאורך כל תקופת חיי העבודה. פיתוח התקנים הוא תהליך מתמשך המבוסס על תשתית מדעית הנוגעת לתכונות החומר והשפעותיו, כאשר בסיס המידע נלקח מתחומי מדע שונים וביניהם טוקסיקולוגיה, אפידמיולוגיה ורפואה. אולם, כאשר רשויות ממשלתיות קובעות תקנים רגולטוריים המחייבים את המעסיק, הן שוקלות גם מרכיב נוסף והוא יכולת מקום העבודה לעמוד בתקנים הנקבעים. רמת החשיפה המרבית, המומלצת על בסיס מדעי, אינה בהכרח חופפת את הרמה המרבית שנקבעת ע"י המחוקק והרגולטור כדי לתת אפשרות למקומות עבודה לעמוד בה. הפשרה והאיזון בין השניים מביאים לעתים לשינוי בסיכון הקביל שחברה ומדינה מכירות בו בהתייחס למשמעויות הנובעות מכך לגבי בריאות העובד וההסתברות לפגיעה ותחלואה.
אבק קמח הוא גורם חשיפה וסיכון לתחלואה נשימתית. חשיפה לקמח עלולה להביא לתגובות דלקתיות לאורך דרכי הנשימה ולריגוש יתר של המערכת החיסונית שתוצאותיו עלולות לפתח אסתמה תעסוקתית. החשיפה מתרחשת בעיקר בטחנות קמח ובמאפיות. מחקרים מראים שבקרב עובדי טחנות קמח יש עליה מובהקת בתחלואה נשימתית לעומת אוכלוסיות עובדים שאינן חשופות לאבק זה. העליה מתבטאת בשיעול כרוני, הפרשת כיח, דלקת סימפונות כרונית, לחץ בחזה, אסתמה ברונכיאלית, נזלת כרונית, חרלת (אורטיקריה), דלקת מחיצות האף ודלקת לחמית העין. ראוי לציין שבטחנות קמח משולבת החשיפה לאבק קמח יחד עם חשיפה לאבק גרעינים שמהם מיוצר הקמח.
איגוד הגיהותנים הממשלתיים האמריקאים (ACGIH), שהמלצותיו אומצו בישראל בחקיקה ןמאומצות גם ע"י מדינות רבות בעולם, קבע רמה מרבית מותרת לאבק קמח בר-שאיפה בגובה 0.5 מ"ג/מ"ק. הרמה נקבעה על בסיס מחקרים מדעיים בעובדי טחנות קמח ומאפיות והיא מבוססת על שיקולים ופקטורים בריאותיים בלבד ללא התחשבות בהיתכנות טכנית וכלכלית ליישומה. רמה זו, כאמור, נקבעה גם בישראל על מנת להגן על העובדים מחשיפה בלתי קבילה.
זמן קצר לאחר אימוץ תקן החשיפה הסתבר שהוא אינו מעשי כיוון שיש קושי לעמוד בו והגנה על העובד מחייבת להשתמש בציוד מגן אישי בכל זמן במהלך משמרת העבודה. מחקר שנעשה בנושא בקנדה הגיע לאותן מסקנות. כמו כן הראה המחקר שיש יכולת לעמוד בתקן חשיפה בגובה 3 מ"ג/מ"ק לאחר שינויים מסויימים בציוד הייצור. קנדה מהווה דוגמה טובה לאי אחידות בקביעת תקן חשיפה. הרמה המרבית המותרת לחשיפה בחלק מהפרובינציות שלה (קולומביה הבריטית, מניטובה, נובה סקוטיה, ניו פאונדלנד ולברדור) היא 0.5 מ"ג/מ"ק. הרמה המרבית בפרובינציות אחרות (אלברטה, אונטריו, ססקצ'ואן והטריטוריות הצפון-מערביות) היא 3 מ"ג/מ"ק וזו בקוויבק היא 10 מ"ג/מ"ק. אי אחידות זו, בנוסף לזכות הקיימת לכל פרובינציה לקבוע תקן משל עצמה, נובעת מהחלטת הגופים האמונים על התחיקה כנגד איזה סוג אפקט בריאותי צריך התקן להגן. לדוגמה, רמה מרבית בגובה 3 מ"ג/מ"ק מגינה מאסתמה ורמה בגובה 1 מ"ג/מ"ק מגינה מהתפתחות רגישות יתר בדרכי הנשימה. הבדלים בתקן החשיפה ניתן לראות גם בתחיקות של מדינות אחרות כגון מדינות מערב אירופה ואוסטרליה שם נעים ערכי הרמה המרבית המותרת בתחום 3 – 10 מ"ג/מ"ק. בארצות הברית לא קבעה הרשות לבטיחות ובריאות תעסוקתית (OSHA) תקן ספציפי לאבק קמח והיא משתמשת בתקן כללי לחלקיקים שטרם עברו רגולציה ספציפית.
אי יכולת צמצום רמות החשיפה של העובדים ועמידה בתקן הניעה את הרשויות הרגולטוריות בקנדה להציע שינוי ברמה המרבית המותרת לחשיפה מ- 0.5 מ"ג/מ"ק ל- 3 מ"ג/מ"ק. הרציונל העומד מאחורי הצעה זו מתבסס על מספר טיעונים:
- סקירה רחבה של ספרות ומחקרים על השפעות בריאותיות של אבק קמח הראתה שרמה מרבית בגובה 3 מ"ג/מ"ק מגינה מפני אסתמה ומצמצמת את הסיכון לרגישות יתר בדרכי הנשימה. לעומת זאת, לא נמצא סף תחתון מוכח שמתחתיו אין לצפות לכל אפקט בריאותי והא יכול לשמש כקו מנחה לקביעת תקן.
- תקן החשיפה המחמיר לקמח אינו מעשי ולא ניתן לעמוד בו גם באמצעות הגנה הנדסית מתקדמת ביותר. מצב זה מחייב את העובדים להשתמש בציוד מגן אישי כל העת. שימוש בציוד זה עלול להפריע בביצוע מטלות, לצמצם את היעילות בעבודה ולגרום לעובדים עומס פיסיולוגי ופסיכולוגי.
- בסקר בטחנות קמח, שכלל ניטורים רבים ובוצע בקוויבק, נמצא שב- 45% מהדגימות נמדדו ריכוזים עד 3 מ"ג/מ"ק וב- 55% הנותרים עלה הריכוז באוויר על ערך זה עקב שימוש באוויר דחוס לפעולות נקיון, פעולה האסורה על פי החוק. ללא ביצוע ניקוי באוויר דחוס יוכלו טחנות הקמח לעמוד בתקן המוצע.
- עבודת מחקר גדולה שנעשתה ע"י קבוצה מטעם משרד העבודה הקנדי הראתה בבירור שניתן לעמוד בתקן המוצע באמצעות הגנה הנדסית מתאימה ופרקטיקת עבודה מיטבית. אותה קבוצה הראתה שרק ב- 15% מזמן העבודה ובמטלות מיוחדות שיש בהן חשיפה גבוהה מאד יהיה צורך להשתמש בציוד מגן אישי.
- השינויים הנדרשים כדי לעמוד ברמת חשיפה מרבית גבוהה יותר לא ידרשו ממפעלים קטנים הוצאות גדולות כיוון שניתן לעמוד בתקן המוצע ביתר קלות מאשר בתקן המחמיר והצורך בהגנה אישית יעלה רק במטלות ספציפיות.
- לא נדרשים שינויים ניהוליים ע"י מעסיקים כדי ליישם את התקן המוצע.
המסקנה הכוללת היא שרמה מרבית מותרת לחשיפה בגובה 3 מ"ג/מ"ק היא פשרה טובה בין הגנת עובדים מהתפתחות של אסתמה תעסוקתית לבין היכולת הטכנית לעמוד ביישום רמה זו. עמידה בתקן חשיפה לקמח בעל ערך של 3 מ"ג/מ"ק תשרת טוב יותר את צרכי ההגנה על עובדים מאשר תקן בגובה 0.5 מ"ג/מ"ק.
אי יכולת יישום בתקן החשיפה לקמח מאפיינת גם מקומות עבודה בישראל כפי שזה מתבטא בתוצאות ניטור סביבתי-תעסוקתי. באחוז גבוה מאד של התוצאות מתקבלת חריגה מרמת הפעולה ו/או מהרמה המרבית המותרת ובכך מוגדר המצב כחשיפת יתר. השבתת מפעלים עקב החריגות אינה מעשית כיוון שנקיטת צעד זה היתה מביאה להשבתתם של מקומות עבודה רבים. כמעט ולא מתבצעים שינויים ופעולות שיפור ותיקון בטכנולוגיית וציוד הייצור כדי לצמצם את ריכוזי האבק באוויר והמפעלים מסתפקים בהגנה אישית שאינה נוחה מתוך הידיעה שממילא השקעה באמצעים אלה לא תביא לעמידה בתקן הנוכחי המחמיר. השכיחות הגבוהה של חריגות מהרמה המרבית הביאו את מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית כאן לחשוב מחדש על יכולת היישום של התקן והתועלת בקביעת תקן שלא ניתן לעמוד בו. ההליך שנעשה בקנדה יכול להוות דוגמה לשינוי תקן, אך יש לזכור שקנדה השקיעה משאבים רבים כדי לעגן את החלטתה המסתמכת על מאפייני עבודה קנדיים. שינוי בישראל יחייב השקעת משאבי מחקר ואיסוף נתונים כדי לבסס החלטה על שינוי תקן והתאמתה למאפייני עבודה מקומיים.
מקור: