מאת:ד"ר יוהנה גייגר, ארגונומית ארצית, המוסד לבטיחות ולגיהות
תאריך:11/02/2018
לכבוד היום הבינלאומי לקידום נשים ונערות במדעים, החל ב-11 פברואר 2018, מובא סיפורה של ליליאן מולר גילברת, – מהנדסת, פסיכולוגית ומדענית, דמות מפתח בתולדות הארגונומיה, פסיכולוגית, מהנדסת תעשייה וחלוצת ניתוח זמן-תנועה בתעסוקה.
ליליאן גילברת מוכרת בעיקר כשותפתו לחיים ולמקצוע של פרנק גילברת, חלוץ ההנדסה התעשייתית, וכאם ומנהלת משק בבית של 12 ילדים.
בעבודתה המקצועית היא קידמה את תחום ההנדסה והייעול ותרמה רבות להבנת הגורם האנושי בתהליכי עבודה.
השכלה גבוהה בעולם של גברים
ליליאן מולר נולדה בקליפורניה בשנת 1878. לאחר שגברה על התנגדות משפחתה ללימודים גבוהים לנשים, היא סיימה בהצטיינות תואר ראשון בלימודי אנגלית באוניברסיטת ברקלי והייתה לאישה הראשונה שנשאה נאום בטקס הענקת התארים. בהמשך, סיימה תואר שני בספרות (היא נאלצה לזנוח את תוכניתה להשלים תואר שני בפסיכולוגיה, כשהתברר שהמנחה שבחרה לא הסכים שנשים ישתתפו בהרצאותיו), ותואר שלישי בלימודי פסיכולוגיה, והייתה ראשונה בין חלוצי מקצוע הנדסת התעשייה שזכו בתואר דוקטור, בשנת 1915. לטקס הענקת התואר היא הגיעה בחודש השביעי להריונה, מלווה בארבעה משבעת ילדיה.
עבודת המחקר שלה: "היבטים בצמצום הבזבוז בהוראה": (Some Aspects of Eliminating Waste in Teaching) התבססה על תצפיות וראיונות במוסדות לימוד מקומיים, על אף שיתוף הפעולה המוגבל של משרד החינוך המקומי. למרות האיסור לשוחח עם המורות או לבקר פעמיים באותה הכיתה, היא הצליחה לערוך תצפיות במגוון כיתות לימוד, כולל שיעור דקדוק לתלמידים מתפרעים, ושיעור ערב למהגרים, שבו התלמידים המבוגרים נאלצו לשבת על כיסאות של ילדי כיתות ד'.
בפועל, הייתה זו עבודת הדוקטור השנייה שכתבה גילברט. עבודתה הראשונה, "פסיכולוגיה של הניהול", נדחתה על ידי אוניברסיטת קליפורניה כשהוגשה, ב-1911, מסיבות טכניות הקשורות למקום מגוריה, אך פורסמה כספר בשנת 1921.
ניהול מדעי וניתוח זמן-תנועה
גילברת הייתה שותפה מלאה בעבודתו של בעלה פרנק גילברת (אם כי חתימתה אינה מופיעה בחלק מהפרסומים המשותפים). בעוד פרנק גילברת הביא לעבודתם את ניסיונו העשיר כקבלן וכחוקר יעילות, הביאה לילאן גילברת את הרקע המדעי שלה, שכלל את הפן האנושי של ארגון העבודה והיעילות במפעלים.
דוגמאות להמלצות בתחום הנדסת הייצור, אשר נודעה להן השפעה על עבודתם המשותפת, כוללות הצבת "תיבת הצעות" במקומות עבודה ודרישה לחתימה על הסכמי עבודה הן של המנהלים והן של נציגי האיגוד. חשיבה זו אפיינה את עבודתם של בני הזוג גילברת, ובמהלך השנים העמיקו הפערים בין גישתם ובין גישתו של פרדריק טיילור, "אבי הניהול המדעי". שיטותיו של טיילור התבססו בעיקר על מדדי זמן ותפוקה, על עקרון אחריותם של המנהלים – לא של העובדים – ועל קביעת שיטות עבודה נכונות ובלעדיות.
בני הזוג גילברת קידמו את שיטת ניתוח הזמן-תנועה בתעשייה. בניגוד לשיטת "הניהול המדעי" שהוביל החוקר הנודע פרדריק טיילור, ששמה דגש עיקרי על מידדת זמני פעולה ותפוקות, ניתוח זמן - תנועה מתמקד בתנועות העובד בזמן ביצוע המטלה תנועותיו מחולקות ליחידות תנועה בודדות (הנקראות "Therbligs", על פי שם משפחתם בהיפוך אותיות), לשיטתם של בני הזוג, ייעול התנועתיות על ידי צמצום יחידות תנועה בלתי נחוצות או בלתי יעילות, עשוי להפחית את המאמץ בעבודה, ולהקל על העובד ולשפר את התפוקה. בני הזוג היו חלוצי השימוש בהסרטה לצורך ניתוח מטלות, כולל שיטת סימון איברים במדבקות זוהרות לצורך מעקב אחר תנועתיות מוסרטת לאורך זמן.
בפרסומם המשותף משנת 1916 "תורת העייפות: צמצום הבזבוז הגדול ביותר של האנושות" (Fatigue study; the elimination of humanity's greatest unnecessary waste) טוענת ליליאן גילברת לחשיבותו של טיפוח המרכיב האנושי בתעשייה ושל הפחתת העייפות בעבודה, באמצעים כגון הפסקות סדירות, עבודה בישיבה ובעמידה לסירוגין, וביצוע מתיחות בעמידה. היא שמה דגש על גיוון מטלות ועל הרחבת שליטת העובד בעבודתו. בהרצאה שנשאה ברדיו בשנת 1926 היא סיכמה את גישתה: "מה גורם לעייפות? הגורם הוא בראשך, לא בגופך". היא האמינה כי טיפוח העובד יביא לשיפור גם בתפוקה.
נושאת בעול לבד
לאחר מותו הפתאומי של פרנק, בשנת 1924, נשאה ליליאן גילברת לבדה בעול ניהול חברתם המסחרית, קידום תורתם המשותפת וגידול 11 ילדיהם. באמצעות בית הספר לשיטות ניהול, שהקימה בביתה בקליפורניה, היא הפיצה את שיטות העבודה המשותפות לה ולבעלה וייסדה קשרים הדוקים עם נציגי חברות כגון ג'נרל אלקטריק, קדברי, וג'ונסון אנד ג'ונסון.
בתוך זמן קצר, היא פנתה לתחום חדש: היא החילה את שיטות הניתוח של זמן-תנועה על ניהול משק הבית. בתקופה שבה נשים רבות החלו לחלק את זמנן בין הבית לבין העבודה, ייעול משק הבית נראה כדרך להוכיח לספקנים שמשרה נוספת אינה גורעת מתפקודה של האישה בבית.
בשיתופי הפעולה עם חברות כגון חברה להספקת גז ביתי או יצרניות ציוד למטבח, ובפרסומים בחוברות הפונות לקהל הנשים ועקרות הבית, הרחיבה גילברת את מדע הניתוח של זמן-תנועה לתחום כלכלת הבית. הצעות הייעול שלה, שהוטמעו וקיימות עד היום, כוללות את המדפים הפנימיים בדלת המקרר ואת פח האשפה הנפתח באמצעות דוושת דריכה. בשנת 1929, היא הציגה "מטבח לדוגמה". מחקריה בייעול תנועתיות בעבודות המטבח עומדים בבסיס השיטות לעיצוב מטבחים עד היום.
בעוד פרנק בחיים, לאחר מלחמת העולם הראשונה, יישם הזוג גילברת את שיטות הניתוח זמן-תנועה בהתאמות עמדות עבודה לנכי מלחמה, לרבות קטועי ידיים או רגליים. כעת, המשיכה ליליאן גילברת לבדה לקדם את צורכי הנכים: לאחר מגפת הפוליו שפקדה את ארצות הברית בשנות ה-50, היא הפנתה את מאמציה להתאמת המטבח המודרני לעקרות בית נכות.
ליליאן גילברת המשיכה בפעילותה עד גיל מתקדם, בהרצאות, בפרסומים, בייעוץ ובשיתופי פעולה. היא הייתה לאישה השנייה שהתקבלה לארגון המהנדסים האמריקני וזכתה לתריסר תוארי כבוד ממוסדות השכלה שונים.
שניים מילדיה הנציחו את חיי המשפחה של בני הזוג גילברת בשני ספריהם (Cheaper by the Dozen; Belles on Their Toes), שאף זכו לגרסה קולנועית. ליליאן גילברת תיזכר כחלוצת הנדסת הייצור וכמדענית שהצליחה לגבור על הנורמות של תקופתה למען קידום רווחת העובדים בתחומים רבים.
מקור התמונה: ויקיפדיה