מאת:ד"ר אשר פרדו, מנהל מחלקת מחקר של המוסד לבטיחות ולגיהות
תאריך:26/06/2016
בכל מקום שיש בו עבודה הקשורה במקור חום פנימי או חיצוני קיים פוטנציאל להתפתחות עומס פיסיולוגי (heat stress)ובעקבותיו עקת חום (heat strain). עונת הקיץ, בה הטמפרטורה והלחות גבוהים יותר, בייחוד במספר אזורים בארץ, מהווה מקור חום בעיקר במקומות עבודה בהם קיימת עבודה מחוץ למבנה וחשיפה לשמש ולאקלים חם. אך לא רק. עבודות בסביבה חמה מתנהלות גם בתוך מבנים, כגון עבודה ליד תנורים בענף המתכת והמזון וליד דודי קיטור.
הטמפרטורה הנורמלית הממוצעת של עומק הגוף היא Cº37. עומס חום מוגדר כמצב בו הטמפרטורה הפנימית של הגוף עולה מעל Cº38 ונוצר עומס פיסיולוגי על מערכות שונות בגוף. עליה בטמפרטורת הגוף גוררת אחריה שרשרת שינויים ותהליכים שמטרתם לפצות על החום הנוסף ולנסות להפטר ממנו כדי להחזיר את הגוף לאיזון תרמי. מנגנוני ההזעה והתרחבות צינורות דם היקפיים הם דוגמה למנגנוני פיצוי פיסיולוגיים שמטרתם להפטר מעודף החום בגוף ולשחררו לסביבה. אולם, היכולת לחילוף חום יעיל עם הסביבה תלויה בגורמים סביבתיים הכוללים את טמפרטורת האוויר, הלחות היחסית, מהירות זרימת האוויר (רוח) וקרינת חום. מקור חום נוסף הוא הגוף עצמו המייצר חום באופן פנימי כתוצאה מחילוף חומרים ומאמץ, וכמות חום זו נוספת לאנרגיה התרמית הנקלטת ע"י הסביבה. שילוב החום הנוצר באופן פנימי (בייחוד בעבודה בעלת מאמץ פיסי גבוה) והחום ממקורות חיצוניים עלול לגרום לעומס חום ולעלייה בטמפרטורה הפנימית של הגוף לרמות מסוכנות. לדוגמה, טמפרטורת הגוף הפנימית של אדם שמשקלו 70 ק"ג ועובד עבודת כפיים בשדה פתוח ביום קיץ חם ובשמש היתה עלולה לעלות ב- Cº8 תוך שעה של עבודה אלמלא קצב הזעה גבוה ונידוף הזיעה שגורם לקירור הגוף. ראוי לזכור שנידוף הזיעה שעל פני העור, ולא פעולת ההזעה עצמה, הוא הגורם לקירור ולכן יש ליצור תנאים המאפשרים לזיעה להתנדף. אך גם לכושר נידוף הזיעה עלולה להיות מגבלה וככל שהלחות היחסית באוויר גבוהה יותר כושר הנידוף של הזיעה קטן יותר. ככל שקליטת החום בגוף גבוהה יותר ועד לגבול עליון מסויים מתגבר קצב ההזעה וגורם לגוף להפסיד נוזלים. איבוד נוזלים הוא סיכון נוסף לעובד הנמצא תחת עומס חום. שילוב של עלייה בטמפרטורה הפנימית של הגוף יחד עם איבוד נוזלים עלול להיות קטלני.
עבודה בשטח חיצוני בימים חמים מהווה את אחת הסיבות הבולטות להתפתחות עומס חום בעובד. אי לכך, קיים סיכון לעומס חום בעבודה בחקלאות לרבות עבודת שדה, עבודת מרעה, עבודה בחממות וכן בעבודות בניין ובחצרות מפעלי תעשיה. בתוך מבנים קיים סיכון להתפתחות עומס חום במאפיות ומפעלי מזון, במפעלים בהם מבצעים התכה, יציקה וטיפול תרמי במתכות, בחדרי בוילרים, בעבודה בקיטור ועוד. גם באימונים צבאיים ובאימוני ספורט, טיולים ותרבות הפנאי עלולים להתפתח תנאים הגורמים לעומס חום. כבאי אש עלולים להחשף לעומס חום בעת כיבוי שריפות.
עובדים הנמצאים בסיכון גבוה יותר מאחרים להתפתחות והשפעה של עומס חום הם עובדים שגילם 65 שנים ומעלה, עובדים בעלי עודף משקל, עובדים הסובלים ממחלות לב ולחץ דם גבוה ועובדים הנוטלים תרופות מסויימות.
ההשפעות המזיקות הבולטות של עומס חום הן: מכת חום, רפיון חום, עוויתות חום וגירוי עור ופריחה מעודף הזעה. כמו כן מוכר מצב בו יש סחרחורת או ערפול עד עלפון בעיקר במצבים של עמידה ממושכת או קימה חדה מישיבה או שכיבה ממושכת בתנאים של עומס חום, והתייבשות והעדר איקלום תורמים לתופעה זו. מכת חום היא התופעה החמורה ביותר שעלולה להגרם משהות בתנאי חום קיצוניים. במצב זה הגוף מאבד את יכולת השליטה בויסות החום עקב כשל במנגנון ההזעה וטמפרטורת הגוף עולה מאד תוך מספר דקות. קריסת מערכות עלולה להוביל למוות אם לא ניתן טיפול חירום. עזרה ראשונה לפני הגעת גורם רפואי כוללת קירור הגוף באמצעים שונים. רפיון חום הוא תגובת הגוף לאיבוד נוזלים ומלחים עקב ריבוי הזעה ומתבטא בעייפות וחולשה קיצוניים, נשימה שטוחה ומהירה, עור לח וחיוורון, בלבול או סחרחורת, עוויתות שרירים. גם במקרה זה יש לקרר את הגוף ולהשלים נוזלים. עוויתות חום נגרמות כתוצאה מאיבוד רב של מלחים בהזעה מרובה בעת פעילות מאומצת. כאבים ועוויתות מופיעים בשרירי הבטן, הזרועות והרגליים. כחלק מעזרה ראשונה יש צורך שהעובד יפסיק כל פעילות, יתקרר וישתה נוזלים מרובים שמשלימים את אובדן המלחים. גירוי עור ופריחה שלחופית בעיקר בצוואר, בגרוגרת, בחזה העליון ובקפלי המרפקים עלולים להגרם במזג אוויר חם ולח מאד. יבוש מקומות אלה ומעבר לאזור קריר יותר ולח פחות מסייעים להקלת הגירוי.
קיימים אמצעים מגוונים לבקרת עומס חום ומניעתו. אלו כוללים אמצעים לבקרה הנדסית וסביבתית, אמצעים ניהוליים ואמצעים אישיים. בהיבט ההנדסי-סביבתי יש לנתח את הגורמים העיקריים התורמים לעומס החום ולטפל בהם באופן פרטני. לדוגמה, אם המרכיב העיקרי התורם לעומס חום הוא קרינת החום יש צורך למסך את הקרינה באמצעים שונים; אם המרכיב העיקרי הוא לחות יחסית גבוהה יש לייבש את האוויר; אם התורם העיקרי הוא טמפרטורת האוויר יש לקרר את האוויר או למזגו. אמצעים אלה ניתנים ליישום בד"כ בתוך מבנים ולא בשטח חיצוני. לעומת זאת, ישום אמצעים ניהוליים הוא חשוב ביותר במקומות שבהם לא ניתן להתגבר על עומס החום בדרכים הנדסיות. כאן, תזמון העבודה ויישום משטר עבודה-מנוחה הם בעלי חשיבות מכרעת. תזמון עבודות בחום, כגון עבודות תחזוקה, לזמנים הקרירים של היום, או לעונה הלא חמה, קיצור זמן העבודה, איקלום הדרגתי של העובד לביצוע עבודות חמות, הפחתת מאמץ פיסי, מתן זמני הפסקה ומנוחה הולמים בחדרים קרירים, הדרכה על סיכונים והתגוננות והעלאת המודעות – כל אלה הם דרכים ניהוליות לבקרת עומס חום והגנה על העובד. אמצעי הגנה אישיים הם מוגבלים וכוללים לדוגמה, קרחומים המונחים בכיסי בגד העבודה וחליפות מקוררות במים או באוויר היוצרות מגבלות ניידות. ראוי לציין, שביגוד הוא גורם תורם משמעותי לעומס חום אם אינו מותאם לעבודה. בגדי עבודה מכותנה תורמים תרומה נמוכה מאד לעומס החום, אבל ביגוד או סריגים מאריגים סינתטיים אינם מומלצים. כמו כן, ריבוי שכבות בביגוד אינו מומלץ כיוון שהוא מצמצם חללים של אוויר מבודד חום בין הגוף לבגד. מסיבה זו, לדוגמה, עדיף לא ללבוש בקיץ גופיה או חולצות T shitrs צמודות מתחת לחולצה כדי לאפשר חלל אוויר בין החולצה לעור, המקל על נידוף הזיעה. ספיגת הזיעה ע"י הבגד מונעת את נידופה מפני העור ובכך נפגם אפקט הקירור של העור.