מאת:ד"ר אשר פרדו, מנהל מחלקת מחקר של המוסד לבטיחות ולגיהות
תאריך:30/03/2015
לפני כחצי שנה פורסם כאן כי דיילות אוויר הרות עלולות להחשף במהלך טיסות למנות משוקללות חודשיות משמעותיות של קרינה כאשר הטיסה מתנהלת בעת אירועי התפרצויות בשמש, וכי נשאלת השאלה לגבי בטיחות העובר.
מחקר חדש נוסף בדק את הסיכון הפוטנציאלי להפלה בקרב דיילות אוויר הרות כתוצאה מתנאי העיסוק והתנאים הסביבתיים בעת טיסה. המחקר בדק אם השילוב של עבודה בשעות ששעותיהן מקבילות לשעות הנורמליות לשינה, המאמץ הפיסי הכרוך בעבודה זו והקרינה הקוסמית במרחב הטיסה עלול להעמיד דיילות בסיכון גבוה יותר להפלה ספונטנית. המחקר מפורסם בעיתון המדעי "אפידמיולוגיה", והוא הראשון שבחן את הסיכון הרבייתי התעסוקתי בדיילות באופן פרטני לכל דיילת ולכל סוג ונתיב טיסה. בחינה מסוג זה איפשרה לאמוד באופן יותר ספציפי את החשיפה היומית בעיסוק.
במחקר רואיינו 2,273 דיילות אוויר ובמקביל רואיינו 381 מורות כדי לעמוד על שיעור ההפלות הספונטניות אצלן. לאחר סינון במטרה לעמוד בקריטריונים של המחקר, נבחנו 840 הריונות של 673 דיילות שהשתתפו יחד בשני מיליון טיסות. חציון מאפייני החשיפה בשליש הראשון של ההריון היה 130 שעות טיסה מצטברות ב- 53 קטעי טיסה תוך מעבר 34 אזורי זמן. החוקרים העריכו את ההפרעה הכרונית בשינה במשך השליש הראשון של ההריון תוך התחשבות בזמן הטיסה שהדיילות היו בו ערות כאשר באופן נורמלי זהו זמן השינה שלהן. הנתונים סיפקו סמן להפרעה צירקדיאנית (שעון ביולוגי) כתוצאה מעבודה בשעות שינה נורמליות, מדד לחשיפה קוסמית לקרינת רקע כתוצאה מאירועים על פני השמש וחלקיקים קוסמיים לכל טיסה, והערכה של המאמץ הפיסי הנדרש בעבודה.
במחקר נמצא שדיילות שטסו במהלך השליש הראשון להריון למעלה מ- 15 שעות, בזמן המקביל בד"כ לשעות השינה הנורמליות שלהן, נמצאו בסיכון גבוה יותר להפלות (יחס צולב 1.5, רווח בר סמך 1.1–2.2). להערכת עוצמת החשיפה לקרינה מייננת קוסמית השתמשו החוקרים במודל שהשתמשו בו גם NASA והמכון הלאומי האמריקאי לבטיחות ובריאות תעסוקתית, ובתוכנה של רשות התעופה האמריקאית. נמצא שחשיפה למנת קרינה בגובה 0.1 מיליגריי ומעלה במהלך השבועות 9-13 להריון עלולה להיות קשורה עם עליה בסיכון להפלות (יחס צולב 1.7, רווח בר סמך 0.95–3.2). אירועי פליטה של חלקיקים סולריים אינם שכיחים, אך באירוע מסוג זה הגיעה מנת הקרינה עד ל- 0.45 מיליגריי בטיסה אחת, כלומר מנת הקרינה שדיילת נחשפת אליה בעת מעבר טיסה דרך אירוע של פליטת חלקיקים סולריים עלולה להיות גבוהה מהמנה המרבית המומלצת לתקופת הריון. בהקשר לכך יצויין שבמחקרים אחרים נמצא שהארעות מלנומה (סרטן עור) בקרב טייסים וצוותי אוויר גבוהה פי שניים מזו באוכלוסיה הכללית וההשערה לסיבה היא רמות הקרינה הקוסמית והאולטרה-סגולה אליהן הם נחשפים.
מתוך שאלון שהועבר בקרב הדיילות בו הוגדרו דרגות של מאמץ פיסי בעבודה, נמצא ששיעור ההפלות בשלב המוקדם של ההריון היה גבוה פי שניים עבור דיילות שהדרישות הפיסיות מהן בטיסה היו גבוהות בהשוואה לדיילות שלא נדרשו למאמץ פיסי גבוה (יחס צולב 2.5, רווח בר סמך 1.5–4.2). דוגמה למאמץ פיסי גבוה היא עמידה וצעידה למעלה מ- 8 שעות ביום עבודה וכפיפת מותניים (לדוגמה, בעת חלוקה ואיסוף של מנות מזון במטוס) למעלה מ- 25 פעמים ביום. שיעורי הסיכון הגבוהים יותר הם בהשוואה לדיילות קרקע ואוכלוסיה כללית. לא נמצא הבדל בסיכון להפלות בהשוואה לסיכון במורות.
הפרעה צירקדיאנית וחשיפה לקרינה קוסמית קשורות בטיסות רבות, אך המחקר הצליח להפריד בין שני גורמים אלה ולקבוע מי מהם קשור באופן פוטנציאלי להפלות. המידע תומך בצורך להנחיות ברורות יותר הנוגעות לסיכונים רבייתיים בדיילות אוויר כמו גם בצורך למחקר נוסף בנושא שבו ניתן לכלול הערכות חשיפה קפדניות, בדיקה של סמנים ביולוגיים והפעלת מיכשור בו משתמשים לבדיקת הפרעות צירקדיאניות והפרעות שינה. חשוב לציין, שלדעת מומחים רבים מנות הקרינה אליהם חשופים נוסעים בעת טיסה בגובה 30,000 רגל הן נמוכות ביותר ואינן מהוות סיכון לאשה הרה. עם זאת, המחקר הנ"ל עשוי להיות רלוואנטי לנשות עסקים הטסות לעתים תכופות.
מקור: