כניסה הרשמה
סל הזמנות לרכישה
חפש באתר
English العربية
צור קשר
תפריט
בית > מאמרים > הערכת חשיפה עורית של כבאים לחומרים רעילים בעת כיבוי שריפות

הערכת חשיפה עורית של כבאים לחומרים רעילים בעת כיבוי שריפות

מאת:ד"ר אשר פרדו

תאריך:27/02/2014


כבאי אש עלולים להיות חשופים למיגוון רחב של חומרים כימיים רעילים בעת כיבוי שריפה ובפעולות אחרות כגון חילוץ ממבנים שהתמוטטו. החומרים יכולים להיות נוכחים באוויר כחלקיקים, גזים ואדים. אוכלוסיית כבאי האש במדינות רבות היא גדולה. בארה"ב יש 330,000 כבאים ככוח עבודה בשכר ועוד 770,000 מתנדבים. על מנת לבדוק את פוטנציאל החשיפה העורית של כבאים לחומרים רעילים בצע המכון הלאומי לבטיחות ובריאות תעסוקתית בארה"ב ניסוי מבוקר בקבוצת חומרים בולטת שאליה חשופים כבאים בעת שריפה והיא קבוצת הפחמימנים הארומטים הפוליציקליים (פ.א.פ – PAH). קבוצה זו, שנוצרת מבעירת חומר אורגני, מכילה באפר השריפה 18 תרכובות. אחד מהם, הבנזופירן, סווג ע"י הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן (IARC) כמסרטן לאדם, אחד סווג כחשוד כמסרטן (2A) עקב היותו מסרטן ודאי בחיות, ושבעה מרכיבים אחרים סווגו כחשודים כמסרטנים בדרגה נמוכה יותר עקב העדר ראיות מספיקות בחיות. דרגת ההגנה הנשימתית של כבאי המצוייד היטב בהגנה אישית נשימתית, המבוססת על לחץ אוויר חיובי, היא גבוהה מאד ומקדם ההגנה, המתאר את היחס בין ריכוז החומר הכימי מחוץ למסכה לבין ריכוזו בתוך המסכה, עשוי להגיע ל- 10,000. אולם אין מידע מספק לגבי ההגנה העורית מחומרים אלו כאשר משתמשים בלבוש מגן בו מצויידים הכבאים וכולל חליפת כבאים, קסדה וברדס, כפפות, מגפיים ומערכת עצמאית לאספקת אוויר נשימתי.

חומרי הפ.א.פ נמצאים בחלקיקים הנוצרים בשריפה כאשר חלקיקים אלו, עקב גודלם והרכבם נוכחים בכל זמן השריפה ולאחר כיבוייה. ידוע כי תרכובות פ.א.פ נספגות דרך העור ותורמות למנה הכללית התוך- גופית של חומרים אלו בגוף. זיהום בגדי המגן מהווה מקור לחדירה עורית של הפ.א.פ וגם לחשיפה נשימתית אליהם (מקור משני).

במחקר נכללו כבאים גברים לא מעשנים (עשן סיגריות מהווה מקור לפ.א.פ), מתחת לגיל 45 (למניעת אפשרות לנוכחות גורמי סיכון ממסכים), מאומנים היטב. במחקר בוצעו ניסויים מבוקרים של שריפה שלפניהם נמנעו המשתתפים מאכילת מזון שעלול להכיל פ.א.פ. הבגדים בשימוש היו חדשים או נקיים. הניסויים בוצעו בחללים סגורים והכבאים שהו בחלל סמוך לחלל הדגמת השריפה עד שהתבקשו לבצע השתלטות על האש וכיבוי השריפה עד תומה.

ריכוז הפ.א.פ באוויר כתלות בגודל החלקיקים נבדק בעת ההשתלטות העיקרית על השריפה ובסיום הכיבוי ובדיקת מוקדים אפשריים להתפרצות אש מחדש. דגימות אוויר נערכו גם לגזים הנפלטים מחליפות ההגנה של הכבאים עקב אווירת השריפה. דגימות משטח נלקחו מפנים חליפת הכבאים והברדסים לפני ואחרי אירוע כדי להעריך את רמת הזיהום המשטחי בעת כיבוי שריפה. הזיהום העורי, כמדד לחשיפה עורית, נבדק על הצוואר, הזרועות ושק האשכים לפני ואחרי האירוע, הזיהום העורי על פנים וידיים נבדק אחרי האירוע. דגימות שתן נלקחו לניטור ביולוגי ונבדקו בהן פ.א.פ ומטבוליטים שלהם לפני, במהלך ואחרי אירוע השריפה. כמו כן נבדקו בשתן של המשתתפים מטבוליטים של בנזן, קריאטינין וקוטינין המשמש כביו-מרקר לניקוטין בעשן. בניסויים נבדקו גם ממיסים ארומטים ותרכובות פ.א.פ חצי נדיפות באוויר נשוף. הכבאים מלאו שאלון לבירור היסטוריה רפואית, מחלות, תרופות וכו'.

ריכוזי ה-פ.אפ באוויר היו גבוהים בזמן השריפה והגיעו עד 22,000 מיקרוגרם/מ"ק כאשר החציון נע סביב 4500 מק"ג/מ"ק. המקטע החלקיקי שבו נכחו חומרים אלו היה מקטע בר-נשימה מקביל ל- PM2.5 והוא היה התורם העיקרי לחשיפה נשימתית אפשרית. אחוז מרכיבי הפ.א.פ המסרטנים /חשודים כמסרטנים מכל ה- פ.א.פ הגיע ל- 30%. רוב בדיקות הזיהום העורי הניבו תוצאות של רמות נמוכות מסף הגילוי. מבין האיברים שמהם ניטלו הדגימות היה הצוואר זה שבו מצאו רמות מסויימות של זיהום עורי (40 – 5- מיקרוגרם/מ"ר). תרכובות אורגניות נדיפות (בנזן, טולואן, סטירן, קסילן, אתיל בנזן) ותרכובות חצי נדיפות של פ.א.פ נמצאו באוויר נשוף וריכוזן היה גבוה יותר אחרי האירוע מאשר לפניו. בנזן היה החומר הנדיף שבלט בהשווואה לתרכובות נדיפות אחרות וריכוזו היה גבוה מהרמה המרבית המותרת לבנזן לזמן קצר. מטבוליטים של פ.א.פ נמצאו בשתן הכבאים. בפרמטרים שונים נרשם שינוי בכמות מהזמן שלפני האירוע לזמן שאחרי האירוע.

על אף הרמות הסביבתיות של פ.א.פ ותרכובות אורגניות נדיפות בסביבה בה תפקדו הכבאים לכיבוי שריפות ועל אף הזיהום העורי שנמצא בצוואר ועל כפות הידיים, לא התקבלו הבדלים בעלי מובהקות סטטיסטית בין רמות הפ.א.פ בשתן לפני השריפה ואחריה עקב כך שרוב התוצאות היו נמוכות מסף הגילוי ולכן לא ניתן לשלול הגעת פ.א.פ גם ממקורות אחרים כגון מזון. אעפ"י כן, מציאת מטבוליטים של פ.א.פ בשתן מצביעה על אפשרות לחדירת החומרים לתוך הגוף לאחר חשיפה עורית כמו גם חדירתם של חומרים נדיפים הנוצרים בשריפה. טיב החומר, טמפרטורה ולחות סביבתית משפיעים על אפשרות החשיפה העורית כמו גם טיב בגדי המגן שבשימוש.

מסקנת המחקר היא שכבאים סופגים לגופם תרכובות פ.א.פ ותרכובות חומרים נדיפים גם כאשר הם מוגנים בבגדי מגן. נתיב החדירה והספיגה הוא, באופן הסביר ביותר, העור, כאשר עור הצוואר הוא האזור המועד ביותר לחדירה עורית עקב רמות ההגנה הנמוכות שמספקים ברדסים שונים לאזור זה. ברדסים ארוכים עשויים לספק הגנה טובה יותר. חשיפה נשימתית של כבאים לחלקיקים המכילים פ.א.פ ולחומרים נדיפים עלולה להתרחש בעת פשיטת בגדי המגן כתוצאה מזיהום חליפת הכבאים במהלך כיבוי שריפה ומהתנדפות החומרים הנדיפים שנספגו בבגדי המגן בעת כיבוי השריפה. המחקר מספק המלצות להקטנת פוטנציאל החשיפה בעת כיבוי שריפה.
 
 
מקור:         http://www.cdc.gov/niosh/hhe/reports/pdfs/2010-0156-3196.pdf

 

שלח להדפסה כתוב תגובה

 

לחדשה זו התפרסמו 0 תגובות לפתיחת כל התגובות

כתוב תגובה סגור תגובה

שם: תוכן
כותרת
כתוב תגובה