מאת: ד"ר זיו קרני אפרתי וד"ר לליב אגוזי
מבוא
בישראל, למרות העלייה ברמת הפיקוח על ענף הבניה, מספר ההרוגים בתאונות גדול פי שניים ויותר בהשוואה לממוצע במדינות אחרות החברות באיחוד האירופי. הגורמים המשפיעים ביותר על פגיעות ותאונות בתעשיית הבניה הם חוזק תרבות הבטיחות הארגונית והתנהגות הסיכון של העובדים.
בעשור האחרון, עלתה שכיחות השימוש במנופי צריח (עגורנים) בענף הבניה ויחד אתה עלה גם שיעור אירועי בטיחות הקשורים להפעלתם. לצד תנאי הסביבה (בעיקר רוחות עזות) התורמים להתרחשות האירועים, משפיעים גם אינטרסים (עמידה ביעדי עלות, זמן ואיכות) של מקבלי ההחלטות בפרויקטים, אשר מובילים לעיתים להפרות חוקים, תקנות ונהלים, וכן תפיסות הסיכון בעבודה ומידת הלחץ שחווים העובדים.
העגורנאים עובדים במשמרות וחווים חוסר איזון עבודה-בית. הם מתפקדים בתא קטן בגובה רב. העבודה באתר הבנייה צפופה ודינמית ועבודתם נעשית מול גורמים רבים באתר עם דרישות ואינטרסים שונים. עבודתם דורשת זהירות, דיוק ואחריות רבה ומתבצעת במסגרת לוח זמנים קצר ואילוצי תקציב. העבודה מחייבת תיאום מול ציוד רב בסביבה ותקשורת עם עובדים הדוברים שפות שונות. לפיכך, עבודת העגורנאים קשורה לסיכוני בטיחות, מצבי כמעט-תאונה ותאונות קטלניות.
מחקר המוס"ל
תיאור המחקר
המוס"ל ערך מחקר בקרב כ- 400 מפעילי מנוף עגורן צריח (עגורנאים) המועסקים בענף הבנייה בישראל באזורים דרום, מרכז, צפון, ירושלים, חיפה ויהודה ושומרון. כ - 98% מהם גברים בגילאי 19-64 שנים, ובממוצע 35 שנים. מרבית המשתתפים היו בעלי וותק של מעל שנה בתפקיד והועסקו דרך חברת כוח אדם באתר קבוע למשך הפרויקט. מדגם המחקר מייצג במידה רבה את אוכלוסיית העגורנאים בישראל, המונה כ-2000 עובדים. עם זאת, התפלגות המשתתפים על-פי מוצא במדגם אינה משקפת את המציאות בענף זה, בו שיעור העובדים הערבים (כ-60%) גדול משיעורם מבין המשיבים (46%).
המחקר בחן את תנאי עבודה, עומס הדרישות הפיזיות והקוגניטיביות בתפקיד, אקלים הבטיחות, איזון בין הבית לעבודה, תוקפנות והתעמרות בסביבת העבודה, סמכות ועצמאות בתפקיד, תחושת משמעות בתפקיד, הוגנות, דרכי התאוששות והתנהגות שמירה על הבריאות והתמודדות בעבודה בעת קושי בריאותי או כאב וכן מעורבות באירועי בטיחות, כאבי שריר-שלד ובריאות פיזית ופסיכולוגית.
ממצאים
- מעל מחצית המשתפים דיווחו כי הם עובדים יותר מ-50 שעות שבועיות וכשליש דיווחו על 43-50 שעות עבודה שבועיות.
- לרוב המשתתפים לוקח פחות משעה או בין שעה לשעתיים להגיע לעבודה.
- מרבית המשתתפים דיווחו שהם מקבלים במהלך יום העבודה הפסקת אוכל אחת בת 30-45 דקות, אך חלקם טענו שקבלת ההפסקה מותנית בקבלן האתר, או בשאלה האם מתבצעת פעולת בנייה (כגון יציקת בטון) בזמן שנקבע להפסקה.
- מרבית המשתתפים טענו שהזמן המיועד להפסקת אוכל לרוב אינו מספיק להם. שלושה רבעים מבין המשתתפים דיווחו כי המעסיק אינו מאפשר להם להגיע באופן סדיר לשירותים מסודרים באתר (לרוב המוחלט אין שירותים בקבינת מפעיל מנוף).
- כשליש מהמשתתפים טענו שהכנסתם אינה מספיקה כלל או מספיקה במידה מעטה והיתר טענו שהכנסתם מספיקה במידה בינונית (46.6%), או מספיקה במידה סבירה-רבה (20.8%) לצרכי משפחתם וחייהם.
- מרבית המשתפים ציינו כי המעסיקים דואגים לספק להם את תנאי העבודה המוגדרים בחוק (תנאי שכר, חופש ומחלה).
גורמי לחץ בסביבת העבודה
כל שמונת גורמי הסיכון הפסיכוסוציאליים המתוארים באיור 1 מוכרים כגורמי סיכון ללחץ ולשחיקה.
שיעור המשתתפים המדווחים על גורמי לחץ פסיכוסוציאליים
- מחצית מהמשתתפים דיווחו על ארבעה ויותר גורמי לחץ ושחיקה - שיעור זה גבוה פי 2.5 בהשוואה לשיעור העובדים המדווחים על ארבעה ויותר גורמי לחץ בכלל האוכלוסייה העובדת בישראל.
- עומס פיזי התאפיין בעיקר בתנוחת העבודה בתא המפעיל. מרבית המשתתפים דיווחו כי הם עובדים בתנוחות קשות, מעייפות או מכאיבות לגוף.
- שילוב הגורמים: העומס הפיזי, ריבוי שעות העבודה עם מיעוט הפסקות למנוחה ולחץ הזמן יחד עם תקשורת תוקפנית וצורך לעבודה מדויקת ואחראית, מפעילים עומס מנטלי על מפעילי העגורנים.
- 17.7% מהמשתתפים דיווחו שלא חוו כלל תוקפנות, 31.5% דיווחו שחוו פעמים בודדות, 14.4% בערך פעם בחודש, 19.0% כמעט כל שבוע ו-17.4% דיווחו שהם חווים תוקפנות כלפיהם מספר פעמים בשבוע או כל יום.
אחוז המשיבים לגבי הגורם שהתנהג בתוקפנות כלפיהם
- מעל מחצית מהמשתתפים היו עדים לתאונה בה נפגע עובד ומתוכם כשליש נזקקו לסיוע פסיכולוגי, אך פחות מעשירית מהם קבלו סיוע שכזה.
- מרבית המשתתפים טענו כי הם עצמם נוהגים להקפיד על כללי הבטיחות באתר הבנייה. לעומת זאת, מנהלי העבודה באתר והממונים על הבטיחות אינם מקפידים מספיק על כללי הבטיחות.
- מרבית העגורנאים חשים מעורבות נמוכה מדי של גורם ממשלתי בשמירה על הבטיחות שלהם באתר העבודה. למשל, מפקח עבודה נוכח התורם הסברים והנחיות באתר העבודה.
- עוד נטען כי באתר הבנייה לא קיים ממונה בטיחות בעל הכשרה מתאימה, אלא שקיים עוזר בטיחות, שהוא אחד מעובדי הקבלן ופעמים רבות, אין לו (לטענת המשתתפים) הכשרה מסודרת.
- יותר ממחצית המשתתפים חוששים לסרב לבצע הנחיות העומדות בניגוד לנהלי הבטיחות. החשש לתאונה והאחריות שתיפול על כתפי המסרב לפעולה לא בטיחותית, יחד עם הקונפליקט הבין-אישי מול בעל התפקיד שדורש את אותה פעולה עלול להוות גורם סיכון ללחץ נפשי ולאירועי בטיחות.
החשש לסרב לביצוע הנחיות המנוגדות לנהלי הבטיחות
ה'אתתים' אינם חברי אותו צוות של 'מנופאים'. אין בין הצוותים שפת הוראות משותפת, ובמצבים רבים, כמו עבודה המתבצעת בגובה רב, לא מתקיים קשר עין בין העגורנאי לאתת (אין שימוש בשפת האיתות הבינלאומית - הוראות ניתנות במכשיר קשר). זאת ועוד, עוזרי בטיחות, אתתים ועגורנאים מועסקים על ידי מעסיקים אחרים ובעלי אינטרסים שונים ביחס ליעדים שלהם, מצב היוצר מתח מובנה בין אינטרסים הנוגעים להספק עבודה לבין אינטרסים הנוגעים לשמירה על הבטיחות.
ביצועים ובטיחות
- הערכת הביצועים העצמית של המשתתפים הייתה גבוהה בממוצע.
- 55 עגורנאים (14.6%) דיווחו על מעורבות באירוע אחד או יותר בו נפגע עובד ו-123 עגורנאים (32.8%) דיווחו על מעורבות באירוע אחד או יותר בו נפגע ציוד.
- כמחצית מהמשתתפים עובדים יום-יום בזמן שהם רעבים, עייפים, או כשכואב להם.
המשך עבודה למרות תחושת רעב, עייפות או כאב
לחץ בעבודה
- כשליש דיווחו על תחושת לחץ בתדירות גבוהה (מתח, חוסר סבלנות, חוסר רוגע, או קושי לישון בגלל מחשבות מטרידות) ותסמיני לחץ גופניים (כאב גב, כאב פרקים, כאב ראש, סחרחורות, דפיקות לב, קוצר נשימה, בעיות בתפקוד המיני, עצירות או שלשול, עייפות או אנרגיה נמוכה, קושי להירדם או לישון שינה רצופה). דרכי ההתמודדות השכיחות עם תסמינים אלו היו נטילת תרופות וביצוע מתיחות או התעמלות והמשך עבודה למרות הסבל, התנהלות שמעמידה את העובדים בסיכון מוגבר למעורבות באירועי בטיחות.
דרכי ההתמודדות עם תסמיני לחץ
| אופן התמודדות עם תסמיני לחץ |
המשיבים שנהגו בדרך זו (%) n |
| התגברתי והמשכתי לעבוד |
(56.2) 225 |
| נעזרתי בפיזיותרפיה |
(5.0) 20 |
| קבלתי טיפול רפואי |
(8.8) 35 |
| עשיתי מתיחות או התעמלות |
(17.1) 71 |
| תרגלתי מיינדפולנס או דמיון מודרך |
(8.1) 32 |
| לקחתי תרופות נגד כאבים |
(23.4) 96 |
| צרכתי קנאביס רפואי או ללא רישיון |
(1.3) 5 |
| צרכתי אלכוהול |
(1.0) 4 |
נקטתי בדרך התמודדות אחרת :
"הלכתי לרופא, לא קבלתי טיפול ולא רצה לשלוח אותי לצילום".
"לשרוד ולעבוד בשקט, זה התופעות של העבודה הזו".
"ניסיתי לשנות תנוחה, יש הרבה פעמים בעיה בציוד (מושבים)".
"שינה טובה ורגיעה עם המשפחה וחברים".
"הלכתי לישון".
"דיברתי עם חבר כדי להעביר את הזמן".
"פיתחתי יכולת לשלוט במודע ולשכנע אותו שאין בעיה".
"דיברתי על זה עם אשתי והחלטנו שאני יוצא לאבטלה במטרה להחליף מקצוע".
"מנסה לצאת לנשום אוויר".
"לקחתי יום חופש או יום מחלה לצורך החלמה".
"להרגיע את הנשמה: אני יוצא לשבת לבד במקום שקט להירגע ולהרגיש בטוח".
"אני ישן קצת בכל פעם שאפשר במהלך היום". |
- התדירות הממוצעת של עיסוק בפעולות מפיגות לחץ עבודה, (צפייה בטלוויזיה, האזנה למוסיקה, קריאה, ספורט, בילוי עם משפחה וחברים, עיסוק בתחביבים) בשעות הפנאי, נעה בין פעם בחודש לפעם בשבוע.
- מעל מחצית המשתתפים דיווחו כי הם מעשנים סיגריות, קרוב לעשירית מעשנים נרגילה ומיעוטם מעשנים קנביס או סיגריה אלקטרונית.
- כמחצית המשתתפים דיווחו כי הם צורכים אלכוהול, אולם רוב אלו שדיווחו כי הם צורכים אלכוהול עושים זאת בשבתות, חגים ואירועים.
- מרבית המשתתפים דיווחו כי אינם שומרים על דיאטה מסוימת, ורוב השומרים על דיאטה מצמצמים צריכת סוכרים, במטרה לרדת במשקל. רבים דווחו כי עבודתם מקשה עליהם לשמור על דיאטה מתאימה להם.
התנהגויות הקשורות לבריאות
| שיעור העישון (%) N=279 |
| |
לא מעשן ואף פעם
לא עישנתי |
לא מעשן כיום אך
עישנתי בעבר |
כן מעשן כיום |
| סיגריות |
26.0 |
19.4 |
54.6 |
| קנביס |
80.3 |
15.3 |
4.4 |
| נרגילה |
65.5 |
26.2 |
8.4 |
| סיגריה אלקטרונית |
80.6 |
15.1 |
4.3 |
| שיעור ונסיבות צריכת אלכוהול (%) |
| |
בשבת, חגים ואירועים |
בימי חול בבית |
בזמן בילוי מחוץ לבית או עם חברים |
עם חברים, לאו דווקא ביציאה לבילוי |
לא שותה |
| בירה |
27.0 |
1.8 |
13.1 |
6.6 |
52.3 |
| יין |
19.7 |
1.0 |
3.3 |
3.0 |
45.7 |
| שתיה חריפה (כגון ערק, וויסקי, וודקה) |
15.9 |
0.0 |
9.1 |
4.5 |
45.2 |
| שיעור השמירה על דיאטה לפי סוג (%) |
| לא שומר על דיאטה מסוימת |
דלת מלח |
דלת סוכר |
דלת חלבון |
דלת לקטוז |
עשירה בחלבון |
| 70.5 |
2.2 |
17.8 |
0.6 |
0.3 |
8.6
|
- כ- 40% מהמשתתפים דיווחו כי בשנה האחרונה קרה שסבלו מבעיית בריאות אך לא הגיעו לרופא/ה כדי להיבדק ולקבל טיפול.
לרוב, נשמרות זכויות העובדים המוגדרות בחוק לימי מחלה או חופשה, אולם, לחצי העבודה מקשים עליהם לעתים לטפל בבעיות בריאות. מעל שליש מהמשתתפים דיווחו כי לחצי עבודה ופרנסה מהווים עבורם חסם משמעותי לפניה לבדיקה וטיפול בבעיה רפואית.
בריאות פסיכולוגית ופיזית
- כ- 36% מהמשתתפים דיווחו על רמת שחיקה גבוהה (לעומת 23% בכלל האוכלוסיה), מעל שליש דיווחו על דחק פסיכולוגי ומעל עשירית מהמשתתפים דיווחו על תחושת בדידות לעתים קרובות.
- מיעוט משתתפים תפסו את מצב בריאותם הכללי כ"גרוע" או "לא כל כך טוב" וכעשירית הרגישו "מבוגרים עד מאוד מבוגרים" מגילם.
- מעל מחצית המשתתפים דיווחו על משקל עודף או השמנת יתר.
- ארבע המחלות הכרוניות השכיחות ביותר שדווחו היו דלקת פרקים, יתר לחץ דם, כבד שומני, חרדה כרונית או דיכאון.
תחלואה כרונית בקרב משתתפי המחקר
| מצב רפואי |
אין אבחנה רפואית
(%) |
יש אבחנה רפואית, נוטל
טיפול תרופתי (%) |
יש אבחנה רפואית, לא נוטל
טיפול תרופתי (%) |
| יתר לחץ דם |
90.6 |
5.6 |
3.8 |
| מחלת לב |
96.8 |
2.5 |
0.7 |
| סרטן |
97.8 |
1.8 |
0.4 |
| סוכרת |
96.0 |
3.2 |
0.7 |
| דלקת פרקים |
86.3 |
6.3 |
7.4 |
| כבד שומני |
90.9 |
4.7 |
4.3 |
| בעיה בבלוטת התריס |
97.1 |
2.2 |
0.7 |
| אסטמה |
94.5 |
2.9 |
2.6 |
| חרדה כרונית או דיכאון |
88.7 |
4.7 |
6.5 |
| מיגרנה |
91.1 |
3.3 |
5.6 |
המלצות
העגורנאים בישראל מבצעים את עבודתם בתנאים מורכבים, מתמודדים עם גורמי לחץ גבוה רבים ולכן נמצאים בסיכון גבוה לפגיעה בבטיחותם ובבריאותם.
ההמלצות הנגזרות הן:
1. ראוי שהנושא של ריבוי שעות העבודה בענף ייבדק לעומק על ידי חברות הבנייה ועל ידי משרד העבודה וייבחנו הסדרים חדשים העונים על צרכי תעשיית הבנייה מחד ושומרים על הבטיחות ועל שלומות מפעילי העגורנים מאידך.
2. ראוי להקדיש תשומת לב ניהולית יתרה לצמצום גורמי הלחץ בסביבת העבודה של עגורנאים, כגון ריבוי דרישות, לחץ זמן וקשיי תקשורת מול האתתים, תכנון מוקפד של מהלך העבודה, מיומנות האתת ובניית צוותי עבודה בהם התקשורת מוסדרת. יש לתת תשומת לב ייחודית להפחתה משמעותית ברמת התוקפנות בתקשורת המופנית כלפי עגורנאים מצד כלל הגורמים באתר הבנייה.
3. נוסף לדרכים להפחתת לחץ כמתואר לעיל, מומלץ לבחון התערבויות שיקנו לעגורנאים כלים מעשיים להתמודדות עם לחצים בעבודה כדי לשמור על בריאותם הפיזית והנפשית. התערבות זו חיונית עבור עגורנאים שזקוקים לה אך היא אינה פתרון בלעדי המבטל את הצורך בשינויים מהותיים בתנאי העבודה ובתהליכי העבודה בתעשייה זו.