מאת: יפעת זר, מדור ידע וחדשנות המוס"ל
תאריך:10/03/2025
הקדמה
תופעות מורכבות וחסרות גבולות של משבר האקלים עלולות להשפיע באופן עמוק ומרחיק לכת על כל עולם העבודה. הן עלולות להביא לאובדן מקומות עבודה והכנסה, להגביר את סיכוני הבטיחות והבריאות בקרב עובדים ולהוריד את רווחת העובדים ואת פריון העבודה. פיתוח מדיניות אקלים ברמה המקומית, הלאומית והבינלאומית וחקיקה ייעודית הכרחיים לצורך היערכות והתמודדות עם התופעות.
נשים, נערות וילדות נפגעות יותר מהשפעותיו הקשות של משבר האקלים, וככל שאי השוויון המגדרי גדול יותר, כך גוברת פגיעותן. אולם, יש בידינו כחברה, אפשרויות לפעול כנגד.
דוגמה מחוף השנהב ממחישה פעולה אחראית, מכלילה והוגנת להגן על העובדים בכלל, ועל הנשים בפרט, תוך שמירה על הסביבה. הנשים שמעשנות את הדגים בחוף השנהב נהגו לעבוד בשיטות עבודה מיושנות ובתנאי עבודה קשים ביותר. הן עישנו דגים בתנורי בוץ שחוממו באמצעות פחם או עץ שהן ליקטו, ונחשפו לסיכוני חום גבוה, כוויות ועשן. נוסף על כך, כמות תוצרת הדגים שנפגמה בתהליך העישון המסורתי וכתוצאה מכך לא הייתה ראויה לשיווק הייתה גדולה מאוד. לאחר הכשרה שעברו הנשים לייצור ירוק ויעיל יותר אנרגטית, שבו תוצרי לוואי צמחיים ואורגניים, בהם גללי פרות, מחליפים את הפחם והעץ כחומר דלק לתנורים, הן מפיקות בצורה יעילה יותר תוצרת באיכות גבוהה יותר וכן רמות הבריאות, הבטיחות והביטחון התזונתי שלהן השתפרו.
חוקי אקלים כבר נחקקו במדינות ארה"ב, האיחוד האירופי, סקוטלנד, אירלנד, ניו זילנד, דרום אפריקה ועוד והם משמשים כבסיס לתוכניות עבודה מפורטות. חלקם כוללים התייחסות ל"מעבר צודק" ושוויוני והצהרות על מחויבות להפניית משאבים רבים יותר לאוכלוסיות הפגיעות במיוחד לתקופת המעבר לכלכלה דלת פחמן.
ארגון העבודה הבינלאומי פרסם לאחרונה מתווה מדיניות שתורם להבנת הקשר בין משבר האקלים לבין מגדר, שוויון, הכללה והוגנות בעבודה. המדריך נועד לסייע לממשלות, לארגוני עבודה, לאיגודי עובדים, לקבוצות נשים ולבעלי עניין אחרים ליישם מדיניות של שינוי, המבוססת על צדק חברתי-כלכלי, כוללת את סוגיית המגדר ומעודדת השתתפות מלאה של נשים בתהליכי קבלת החלטות וביישומן. לפי המתווה, המעבר לכלכלה ירוקה, כלומר, צמיחה כלכלית וסביבתית כאחד, לא מגשר בהכרח על חוסר השוויון בין המינים, ויש לבחון ולזהות באופן פרטני בכל ענף תעסוקה את פוטנציאל פגיעות הנשים.
ישראל נמצאת במוקֵדה (hotspot) של משבר האקלים, כלומר לא נוכל להתעלם מההשפעות שלו בארץ. על פי דו"ח מבקר המדינה, אירועי מזג אוויר קיצוניים, כמו גלי חום ובצורות, מובילים בעקיפין לעלייה באלימות המגדרית, ולמשבר האקלים ישנן השפעות חברתיות ומגדריות הדורשות היערכות לאומית. בהיעדר מאמצי היערכות מותאמים, שינוי האקלים צפוי להטיל נטל עודף על האוכלוסיות החלשות יותר בחברה, להנציח פערים חברתיים על רקע כלכלי, מגדרי, אתני ובריאותי, ולהגביר את האי-שוויון.
רגישות הנשים בישראל למשבר האקלים מוגברת ונובעת בין היתר מהגבלה בחופש התנועה והתעסוקה ומרשתות כלכליות וחברתיות צרות יותר. למרות שמדיניות ניהול מצבי משבר די מפותחת בישראל, תכניות ההיערכות למשבר האקלים אינן כוללות היבטים של פגיעוּת מגדרית. הן מתמקדות, על פי רוב, בתשתיות כגון נֶגר, אנרגיה סולרית ובנייה ירוקה, ואילו הצרכים החברתיים וצרכי הרווחה של אוכלוסיות מוחלשות, ובפרט צורכיהן של נשים, שהן רוב בקרב חסרי המשאבים להתמודד עם אסון אקלימי, נדחקים לשוליים.
נשים במיעוט אתני בישראל מצויות בסיכון יתר להשפעות שינוי האקלים, ולו רק בגלל פערי שפה ותרבות, שכן שליטה בשפה היא מרכיב חשוב ביכולתם של אנשים להשתתף בפעילויות הנערכות ברמה הקהילתית, לבקש ולקבל סיוע ולגשת לשירותי רווחה ובריאות הנחוצים. תרגילים לניהול שעת חירום בישראל אינם מתייחסים להבדלים בין קטגוריות באוכלוסייה, אשר נשים מאוכלוסיות פגיעוֹת כמו נשים במיעוט אתני, נכללים בהם.
במרץ 2024 הוגשה בכנסת ישראל הצעת חוק האקלים, התשפ"ד – 2024. החוק אינו מזכיר את המושג מעבר צודק (Just Transition) הקשור בין היתר לשוויון מגדרי, ואינו כולל אפילו הצהרה בדבר המחויבות לכך. יש לקוות כי יחול שינוי בנושא זה ושהחוק שיתקבל יפחית בין היתר את השפעות משבר האקלים על הנשים בישראל.
ישנם ענפי תעסוקה רגישים במיוחד
משבר האקלים משפיע על כלל המשק העולמי. אולם, יש ענפי תעסוקה רגישים יותר, שבהם פגיעות הנשים גבוהה במיוחד. אלו הם ענפי החקלאות והייעור, עבודת הטיפול, האנרגיה, התחבורה ומחזור הפסולת.
ענף החקלאות והייעור הוא הענף הפגיע ביותר לשינוי האקלים. צפויים בו ירידה בכמות היבול, אובדן הכנסות ועליית סיכוני הבטיחות והבריאות התעסוקתיים, עקב עבודה ממושכת בתנאי מזג אויר קיצוניים ותנודות אקלים. כיום, נשים הן 43 אחוז מכוח העבודה החקלאי העולמי. רבות מהן סובלות מתנאי עבודה קשים, מהכנסות נמוכות, מגישה מוגבלת למשאבים, ומזכויות קנין ועבודה מוגבלים. הן מתמודדות עם יחס עוין או מפלה לרעה, וכן חשופות לסיכוני בטיחות ובריאות תעסוקתיים.
מבחינת מצב הנשים בחקלאות בישראל, יש תת-ייצוג משמעותי של נשים בתחום החקלאות. נכון לשנת 2019, רק 15% מהעצמאים בתחום הן נשים. שיעור העסקים החקלאיים בניהול נשים, אשר גם מעסיקים עובדים שכירים, נמוך יותר − כ10%. מכ - 30 רכזים ורכזות חקלאות בשכר במועצות האזוריות , רק שתיים הן נשים. הסבר אפשרי לכך הוא שהרוב הגברי המוחלט של החקלאים הוא חסם לאיוש נשים לתפקיד.
לעומת מיעוט הנשים העוסקות בחקלאות, עבודת הטיפול נחשבת תחום עיסוק נשי בעיקרו. ענף הטיפול הוא מקור משמעותי לתעסוקת נשים בכל העולם. 65 אחוז מתוך 381 מיליון עובדים העוסקים בטיפול כמחנכים, כעובדי מערכות בריאות, כעובדים סוציאליים וכדומה, הם נשים. שירותי הטיפול צפויים לגדול עקב העלייה בשיעור הפציעות והמחלות הזיהומיות שיגרמו אסונות טבע ותופעות קיצוניות, בפרט באוכלוסייה חסרת ישע (ילדים, קשישים ואנשים עם מוגבלות) ומעבר של עובדים שיאבדו את מקור פרנסתם ממגזרי המשק האחרים. כיום, רבות מהמטפלות אינן מתוגמלות כראוי על עבודתן. הן מועסקות בתנאי עבודה זמניים, חלקיים או לא פורמליים, עובדות קשה במשך שעות ממושכות וחשופות לאלימות ולהטרדה מינית ואלו המשתייכות למיעוט אתני, פגיעות יותר להשפעות שינוי האקלים.
בישראל, נכון לשנת 2018, 98% מהמטפלים הן נשים, רובן בעלות השכלה נמוכה, מקבוצות מיעוט, מהגרות עבודה, נשים מבוגרות, יוצאות אתיופיה, עולות ממדינות בריה"מ לשעבר וכד'. המדיניות הציבורית בישראל נוטה להתעלם מפגיעות הנשים ואינה מעריכה את תשומת עבודת הטיפול. הנשים הללו מצויות בשולי שוק העבודה ומטפלות באוכלוסיות של "תלויים" ועניים. הן עלולות להיחשף לעוינות, לאלימות ולהטרדה מינית בעבודה. מהגרות עבודה ונשים ממיעוט אתני עלולות להתמודד עם אפליה כפולה ומכופלת, בייחוד אם הן עובדות באופן לא פורמלי. למרבה הצער, אמצעים לשיפור תנאי העבודה, כגון התארגנות ושביתה, מאבדים מכוחם כאשר הנפגעים העיקריים מפעולות ההשבתה הם מהאוכלוסיות החלשות, המטופלות על ידי הנשים.
גם בענף האנרגיה צפוי שינוי משמעותי בתעסוקה העולמית עקב המעבר ההכרחי מייצור אנרגיה פוסילית (פחם, נפט וגז) האחראית ל – 70% מפליטות גזי החממה כיום, לאנרגיה מתחדשת (רוח, הידרו - חשמלית, סולארית וכדומה). נכון לשנת 2020 , 12 מיליון עובדים בעולם מועסקים בתחום האנרגיה המתחדשת ו- 32% מהמשרות בתחום מאוישות על ידי נשים. ארגון העבודה הבינלאומי מעריך כי עד שנת 2030 ייעלמו מהעולם שמונה מיליון משרות בענף האנרגיה ועד שנת 2050 יפתחו כ-43 מיליון הזדמנויות תעסוקה חדשות בענף, לגברים ולנשים כאחד. עידוד נשים לעבודה בענף האנרגיה הנקייה והכשרתן לעבודה חיוניים במיוחד במדינות המתפתחות, ובעיקר באזורים הכפריים, בהן הנשים מסתכנות באלימות ובהטרדה מינית כשהן גומעות מרחקים ארוכים לצורך איסוף ביומסה (פחם, עצים ופסולת אורגנית) כמקור אנרגיה.
כדאי ללמוד מאיי מרשל ומאיסלנד
באיי מרשל נקבע שעד שנת 2030, כל ייצור האנרגיה יהיה ממקורות מתחדשים, כאשר נשים יהוו לפחות 20% מהחשמלאים המורשים. נשים צעירות עברו הכשרה להרכיב, להתקין, להפעיל, לתחזק מכשירים סולאריים (מנורות, מקררים ומקפיאים) ולהחליף ציוד הפועל על דלקי מאובנים, כגנרטורי דיזל, בציוד סולארי בר קיימא. הנשים באיים קיבלו הזדמנות לעצמאות כלכלית וגם הגדילו את מכירת המוצרים המקוררים בקהילה.
חברת Reykjavík Energy, היצרנית הציבורית הגדולה ביותר של אנרגיה גיאותרמית באיסלנד מספקת חשמל, מים חמים וקרים ותשתיות תקשורת ומטהרת שפכים של 20 רשויות - 67% מאוכלוסיית המדינה. לאחר שנים של עבודה מפלה לטובת גברים בתנאים ובשכר (7% יותר) ותכיפות של שעות עבודה ארוכות ומשמרות, החליטה הנהלת החברה בשנת 2011 ליצור סביבת עבודה שוויונית יותר ולמשוך יותר נשים לחברה. עד שנת 2017 היא צמצמה את הפער המגדרי בשכר לאפס ללא ירידה בפריון העבודה, ובשנת 2018 הציגה את המדיניות הראשונה בעולם המחייבת חברות ומוסדות עם יותר מ-25 עובדים להוכיח שהם משלמים לגברים ולנשים שכר זהה עבור עבודה שוות ערך. כתוצאה מכך, עלתה שביעות הרצון מתנאי העבודה בקרב כלל העובדים, גברים ונשים כאחד. |
בישראל, הודיע משרד האנרגיה על יעד של 30 אחוז מייצור החשמל מאנרגיה מתחדשת עד שנת 2030. פיתוח תחום האנרגיה המתחדשת מחייב אותנו לשלב חשיבה מודעת מגדר, כולל הכשרות מקצועיות ויוזמות ייחודיות לקידום נשים.
בדומה לענף האנרגיה, ענף התחבורה הוא מקור משמעותי לפליטות גזי חממה ולזיהום אויר ותעסוקת הגברים בו היא דומיננטית. במדינות רבות ענף זה אינו נחשב מתאים לנשים ואינו מתוכנן עבורן (שעות עבודה אינן גמישות וישנו מחסור בציוד ובמתקני שירותים לנשים) . עובדות התחבורה המעטות שמועסקות בענף ממלאות בדרך כלל תפקידים הדורשים מיומנות נמוכה, משתכרות מעט יחסית, פונטציאל ההתפתחות המקצועית שלהן נמוך יחסית. נוסף על אלו, הן חשופות לעיתים לאלימות ולהתעמרות במקום העבודה.
לכן, מגמת תיעדוף תחבורה ציבורית דלת פחמן על פני תחבורה פרטית מבוססת דלקי מאובנים, שהחלה בשנים האחרונות בעולם, צפויה להימשך ביתר שאת בשנים הבאות, ויידרש שינוי תרבותי יסודי להתאמת תשתיות התחבורה לנשים ולשילוב שוויוני שלהן בתפעול התחבורה הירוקה.
ראוי לציין לטובה את חוק האקלים האמריקאי, הקורא לעידוד העסקת נשים בענף ההובלה והאחסון של סחורות ואת ההסדרים התומכים בכך: תמריצים למימון הכשרות מקצועיות (כגון הכשרת נהגות משאיות) ואיתור מועמדות וליווי בתעסוקה (מנטורינג) שלהן.
צ'ילה, הודו ופקיסטן השקיעו בתחבורה ירוקה
בשנת 2021, שש חברות המטרופולין של מערך התחבורה הציבורית בצ'ילה גייסו עובדים ועובדות מהשכונות העניות ביותר באזור המטרופולין סנטיאגו כדי להכשירם כנהגים מקצועיים באוטובוסים חשמליים. כמעט 25% מהנהגים שנבחרו היו נשים, שבהשוואה לגברים, הן קיבלו הערכה טובה יותר על נהיגה, דיוק, נוכחות ומיעוט תלונות נוסעים. בשנת 2022, היוו נהגות האוטובוס 7% מכלל הנהגים - עלייה של 5.5% בעשר שנים. שכרן עלה ב – 75% מהשכר בעבודתן הקודמת ומחציתן הקצו את תוספת השכר שקיבלו לטובת צרכי משק הבית.
הבנק האירופי מימן פיתוח שני קווי מטרו בפונה ובבנגלור שבהודו - אלו חוסכים 29 מיליון שעות בזמן נסיעה ומשפרים את איכות האוויר בערים. נשים עברו הכשרה מתאימה לעבודה כנהגות ובקריות תנועה בתחנות המטרו וקיבלו תנאי עבודה המאזנים בית – עבודה (מעונות יום לילדים, הצבת עובדות בתחנות הקרובות לבתיהן, לו"ז עבודה גמיש, משמרות יום) כך ששיעור התעסוקה שלהן במטרו הגיע ל- 33%. ממשלת פקיסטן יזמה הקמת מערך תחבורה מהירה ובטוחה באוטובוסים ללא פליטות פחמן בעיר קראצ’י, תוך יצירת הזדמנויות תעסוקה חדשות לנשים. גויסו לעבודה. יותר נשים, שחלקן אף נרתעו בעבר מלהשתמש בתחבורה הציבורית "הצפופה" בגברים וכל עובדי התחבורה עברו הדרכות לבטיחות ולמניעת אלימות והטרדה מינית. |
בישראל, ישנו מחסור כבד של נהגים ונהגות בתחבורה הציבורית. אולם, נכון לשנת 2021 , רק 200 מתוך 16,000נהגי אוטובוס הם נשים. זאת עקב משמרות שלא מותאמות לאמהות, היעדר תאי שירותים ועמדות התרעננות ותנאי העסקה שלא לוקחים את הנשים בחשבון.
זאת ועוד, תכנית ממשלתית שפותחה בישראל בשנת 2012 כללה קידום ענף התחבורה הציבורית כתחבורה בת קיימא, בהתייחס לכלי רכב חשמליים ופינוי פסולת יבשה, כחלק מיעדי החדשנות, פיתוח התעסוקה הירוקה וצמיחה כלכלית דלת פחמן. אולם, התוכנית עדיין לא יושמה.
מודל הכלכלה הליניארית (הפקת משאבים, ייצור ואריזה, הפצה, שיווק, צריכה ושימוש, ולבסוף - סילוק והטמנת פסולת) הנהוג כיום בעולם הביא לנזק סביבתי כבד עד כה. נכון לעכשיו, רק 7.2% מהחומרים המשומשים בעולם ממוחזרים, וענף הפסולת הוא המקור הרביעי בגודלו לפליטות גזי חממה, בעיקר מתאן.
בניהול הפסולת בעולם מושרש אי שוויון מגדרי ומיעוט הנשים המועסקות בענף, לרוב, מוגבלות לעבודות כפיים, שעיקרן איסוף, הפרדה ושריפת פסולת יבשה, בין היתר, פסולת אלקטרונית, בשכר נמוך יחסית, ולעיתים רבות, העובדות כלל אינן פורמליות, הן נחשפות לחומרים מסוכנים, לזיהומים ולפציעות ואינן מוגנות בכל ההיבטים: בריאות, בטיחות, רווחה וכדומה.
האיחוד האירופי, כחלוץ בעולם, החל לעבור, הדרגתית, למודל הכלכלה המעגלית (CE) (הרחבת מחזור החיים של כל מוצר באופן מרבי, החל משלב התכנון והעיצוב, דרך אספקת שירותים נלווים לתהליך הייצור ועד לשלב הצריכה, שבסופו השימוש החוזר והמִחזור), תכנית חיונית בכל מדינה לצורך הקטנת כמויות משאבי הייצור והפסולת למינימום.
ארגון העבודה הבינלאומי מעריך כי בהשוואה לתוספת של כ -78 מיליון משרות שיתווספו עד 2030 בתרחיש של "עסקים כרגיל", המעבר לכלכלה מעגלית יותר בעולם כולו יכול להוסיף 7-8 מיליון משרות חדשות. נשים שצברו ידע ומומחיות בענף הפסולת יכולות להיות סוכנות של שינוי במעבר לניהול פסולת בר קיימא והוגן יותר והשקעה בהכשרת נשים לטכנולוגיות מתקדמות של מחזור, עיצוב מוצר וטיפול בפסולת חיונית למניעת שימור תנאי האפליה שלהן בענף.
בשנת 1972 נוסד באחמדאבאד שבהודו איגוד הנשים העצמאיות (SEWA) אוספות הפסולת, הכוללת פסולת אלקטרונית, שמייצג כיום יותר מ-40,000 עובדות. בשנות ה-90 הקים הארגון מספר קואופרטיבים והכשיר את הנשים לעבודה בטיחותית. בשנת 2008, עם הקריסה של תעשיית מחזור הפסולת בעולם, הוחלט להפריט את איסוף הפסולת הביתית בעיר. בתגובה לכך, יזמו מנהלות הקואופרטיב גיטאנג’לי מיזם לייצור מוצרים מפסולת ממוחזרת וכך יצרו ערך חברתי וסיפקו עבודה בטוחה ומכובדת להגדלת הכנסות העובדות.
נשים באינדונזיה, שבעבר אספו פסולת באופן בלתי פורמלי, מנהלות עסקים עצמאיים למחזור, לשימוש חוזר ולהשבת אנרגיה, בזכות התאגדויות מקצועיות לניהול פסולת, 80% מהם בהובלת נשים, שהכשירו את העובדות, מקצועית, לעיבוד פסולת לאנרגיה (דלק, ביו-דיזל, ביו-אתנול) ולייצור דשן ומזון לבעלי חיים ולניהול עסקים. |
ובישראל, תחום הניהול והטיפול בפסולת, על מגוון סוגיה, נחשב גברי, וגם אצלנו נהוגה כלכלה ליניארית, הצורכת משאבים בהיקף גדול ומזהמת מאוד. המשרד להגנת הסביבה גיבש אסטרטגיה חדשה לטיפול בפסולת להפיכת כלכלת ישראל עד שנת 2050 לכלכלה מעגלית - השואפת למינימום פסולת ולהתייעלות מקסימלית בשימוש במשאבים. האסטרטגיה נועדה לקדם את המשק הישראלי להשגת היעד הקובע מעבר משיעור של כ-80% הטמנת פסולת נכון ל-2020, ל-20% הטמנה בשנת 2030.
מצבי רגישות מיוחדים של נשים
נוסף על כל אלו, מצבי רגישות מיוחדים של נשים עובדות, כמו הריון, גיל המעבר, בריאות לקויה או מוגבלות פיזית או נפשית, מעלים את הפגיעות שלהן לתנאי עומס חום בעבודה, הצפויים להתגבר לנוכח משבר האקלים ולסכן את בטיחותן, בריאותן, רווחתן ופרנסתן.
לסיכום
השינויים הצפויים בענף החקלאות וההתרחבות הצפויה בענפי עבודת הטיפול, מחזור הפסולת, האנרגיה המתחדשת והתחבורה הירוקה מאפשרים הזדמנויות תעסוקה חדשות לנשים. מדיניות ניהול משק בר קיימא צריכה להיות שוויונית ולהבטיח כי מקומות העבודה הקיימים והחדשים יהיו הוגנים ובטוחים לנשים, ונטולי אפליה, עוינות או אלימות על רקע מגדרי.
ד"ר דוב חנין, יו"ר פורום האקלים הישראלי, 2023: "ישראל חייבת שינוי כיוון עמוק בתחומי התעסוקה הירוקה ו"המעבר הצודק" והזמן לקדם אותו הוא עכשיו".
מקורות:
♦ ועדות מומחים / פיתוח מדד פגיעוּת אקלים
♦ בין אישה לסביבה, זווית 2022
♦ מדד המגדר, אי־ שוויון מגדרי בישראל, 2023
♦ המדריך לכלכלה ירוקה, משרד הכלכלה והתעשייה
♦ פרספקטיבה מגדרית בהיערכות של רשויות מקומיות למשבר האקלים, קריאות ישראליות, האוניברסיטה הפתוחה, 2022
♦ הצעת חוק האקלים, התשפ"ד – 2024
♦ מעבר צודק: הגנה על עובדים במעבר לכלכלה דלת פחמן, מרכז אדווה, 2022
♦ נתונים נבחרים על נשים משפיעות בתחום החקלאות, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 2023
♦ סיכוני בטיחות ובריאות בעבודת נשים, המוס"ל, 2023
♦ עבודה בתנאי חום, סיכונים, התנהגות ותחיקה, המוס"ל, 2019
♦ תעסוקת נשים בגיל המעבר (מנופאוזה), המוס"ל, 2022
♦ תעסוקה ירוקה ומעבר צודק, צעדי מדיניות נדרשים לקידום הנושא, פורום האקלים, 2023
♦ אנרגיה נשית מתחדשת, זווית
♦ הגדלת יעדי ייצור החשמל באנרגיות מתחדשות לשנת 20, רשות החשמל, 2020
♦ מבקר המדינה, אדפטציה - ההיערכות הלאומית להסתגלות לשינויי אקלים, התשפ"ב 2012
♦ נתונים נבחרים על נשים משפיעות בתחום החקלאות, מרכז המחקר והמידע, כנסת ישראל
♦ רק 200 נשים מתוך 16,000: למה יש כל כך מעט נהגות אוטובוס בישראל?
♦ Gender, climate & security: sustaining inclusive peace on the frontlines of climate change, Sustaining inclusive peace on the frontlines of climate change, UN
♦ Gender, equality and inclusion for a just transition in climate action, ILO
♦ FTT-Thiaroye Ovens: Clearing the air for women fish processors in Côte d'Ivoire, and beyond
♦ Technical Documentation for the Environmental Justice Index 2022
♦ CLIMATE CHANGE AND SOCIAL VULNERABILITY IN THE UNITED STATES