מאת:מדור ידע וחדשנות המוס"ל
הפער בענישה
כולנו נוטים לעשות טעויות אנוש בעבודה. אולם איננו נענשים על הטעויות שלנו במידה שווה. כך טוענים דויד מרקס ודויד הונצמן במאמרם: הפער בענישה.
על פי מחקרים, נשים ובני מיעוטים אתניים בארה"ב נענשים על טעויותיהם בעבודה יותר מאשר עמיתיהם הגברים והלבנים.
תנועות חברתיות העוסקות בקידום שוויון הנשים בתעסוקה מתמקדות בעיקר בנושא צמצום פערי השכר של הנשים בתעסוקה, בעוד נושא האפליה לרעה בענישת העובדות נותר ללא מענה, עקב מודעות נמוכה לנושא.
מארק איגן, חוקר מבית הספר לעסקים של הרווארד, שופך במחקרו אור על היחס כלפי נשים העובדות כיועצות השקעה בשוק ההון ושוגות בהכוונת לקוחותיהן. בהשוואה לנשים, שגיאות דומות של יועצי השקעה גברים מתקבלות בסלחנות ובהבנה. עוד עולה מהמחקר, כי הסבירות לפיטורי נשים עקב התנהגות בלתי הולמת בעבודה גבוהה ב-20% מהסבירות לפיטורי גברים השוגים בטעויות דומות, וכן נשים שפוטרו מאותגרות במציאת מקום תעסוקה אחר יותר מגברים שפוטרו. הסיכוי שלהן למצוא עבודה חדשה קטן ב-30% מזה של הגברים.
הקיפוח והאי-שוויון של נשים ניכרים גם בענף הבריאות בארה"ב. מחקרים מצביעים על כך שניתוח המסתיים במוות של מטופל שנותח על ידי רופאה מנתחת מוביל לירידה דרמטית של 34% בשיעור הפניות הבאות לטיפול אצל אותה הרופאה, דבר שלא קורה לרופא, גבר מנתח, ויותר מזה, למקרה מצער כזה שחווה רופאה אחת יש השלכות שליליות על שיעור ההפניות לכלל הנשים המנתחות.
באופן דומה, עקב פערי שפה ותרבות, טעויות אנוש של עובדים בני מיעוטים אתניים נתפסות בדרך כלל כחמורות יותר מהטעויות של עמיתיהם הלבנים, וכתוצאה מכך שיעור הענישה של בני המיעוטים גדול יותר, יחסית, והעונשים שהם מקבלים, החל מנזיפות רשמיות ועד פיטורים, כבדים יותר, אובייקטיבית, מאלו שמקבלים עמיתיהם הלבנים.
האם תופעה זו חוצה תעשיות בארה"ב?
חברת JustCulture ערכה סקר לאומי לבחינת תפיסת העובדים את תגובות הענישה ביחס למגדר ולמוצא אתני בחברה שבה הם מועסקים. השתתפו בסקר 1,021 עובדים מ-12 ענפי תעשייה (שירותי בריאות, תעופה, EMS, משטרה, אנרגיה, שירותים, בנייה, מעבדות מחקר, ייצור, מלונאות, שירותי מזון, מוסדות חינוך והשכלה). הם ענו על שאלון, והחברה ניתחה את התשובות שלהם באמצעות JustCulture Improvement Index (JCII), שהיא פיתחה, המבוסס על שבעה ערכים ארגוניים אוניברסליים: שירות לקוחות, בטיחות המטופל / הלקוח, בטיחות העובד, ניהול פיננסי, פרטיות והגנה על נתונים, הגנה על הסביבה, וגיוון, שוויון והכלה.
הסקר הראה:
נשים שאינן לבנות מאמינות כי הן נתונות לענישה בגין טעויותיהן בעבודה יותר מנשים לבנות ומגברים בכלל (53.6%). אחריהן, מדורגים הגברים שאינם לבנים המחזיקים בתפיסה זו (43%), דירוג הגבוה רק ב-1% מזה של הנשים הלבנות החושבות כך (42%). גברים לבנים דורגו במקום הרביעי והאחרון בתפיסת תגובת הענישה כלפיהם (39%).
בעוד הנשים שאינן לבנות מדורגות במקום הראשון בתחושת הפגיעוּת לענישה במקום העבודה, באופן עקבי ובכל ענפי התעסוקה בארה"ב, (למשל, בענף הבריאות הן פגיעות ב-17% יותר מגברים לבנים, וב-11% יותר מנשים לבנות), הגברים הלבנים מדורגים במקום האחרון בתחושה זו. כמו כן, הנשים הלבנות פגיעות במיוחד בענף התעופה (52.9%) והגברים שאינם לבנים פגיעים במיוחד בענף השיטור (61.9%).
תרבות הענישה
מנהלי עבודה מוצאים לנכון להעניש עובדים על טעויות בעבודה, בדרך כלל, משום שהענישה נתפסת בעיניהם כראויה או כמתבקשת. אולם, לעיתים הם פועלים מתוך צורך להראות לסביבתם שהדברים באו על תיקונם, ולעתים הם פשוט מושפעים מאמצעי התקשורת, מהרגולטורים ומאנשי ההנהגה במדינה. בכל מקרה, מחקרים מראים שהענישה אינה אחידה לכולם, כאמור.
הפתרון
מחברי המאמר טוענים כי אין להסתפק בהכרה פסיבית בקיומו של הפער בענישה. עלינו להתבונן פנימה ולפעול לפירוק כל היסודות התומכים בתופעה זו. הדבר כרוך בהתחייבות שלנו לשוויון אמתי בתעסוקה, שיתבטא לא רק במתן הזדמנויות תעסוקה שוות, אלא גם בענישה שוויונית.
יצירת סביבת עבודה, שבה כל העובדים יכולים ללמוד מהטעויות שלהם ללא חשש מעונש שאינו שוויוני, אינו רק עניין אתי הכרחי, אלא גם עניין אסטרטגי-ארגוני. הפוטנציאל המלא של כוח העבודה בארגונים יכול להתממש רק כאשר הוגנות ותמיכה מחליפים הטיה ופעולה לא שוויוניות.
המקור: