מאת: דוד זיו, מדור ידע וחדשנות המוס"ל
א. עקרונות ושיטות כיבוי אש
על מנת לגרום לכיבוי אש יש לנטרל לפחות את אחד מהגורמים במשולש האש:
א - חומר דליק;
ב - חמצן (או חומר מחמצן);
ג - מקור אנרגיה (כמו חום).
א. מניעת אספקת חומר דליק לאש - סילוק החומר אשר יכול לבעור.
ב. מניעת חמצן מהלהבה (השנקה) - בידוד מאספקת חמצן או מחומרים מחמצנים, ע"י כיסוי החומר הבוער ובעיקר ניטרול החמצן באמצעות הזרמת גז אינרטי, כמו פחמן דו-חמצני, ארגון, חומרי כיבוי הלונים, חנקן וכו'. נפח של 50%-30% גז אינרטי באוויר בסביבת הדליקה, יוריד את ריכוז החמצן לכ-15%.
ג. הרחקת מקורות אנרגיה – מקורות חום או אנרגיה אחרת, באמצעות קירור, בידוד וכו' העלול לגרום לשריפת חומרים דליקים.
ב. התאמת שיטות הכיבוי לסוגי השריפות
בחירת שיטת הכיבוי מותנית בדרך כלל בסוג השריפה (מוצקים, נוזלים, מתכת, חשמל, גזים) בממדיה ובאמצעים העומדים לרשות הכבאים.
כיבוי שריפת מוצקים:
שריפה זו היא בדרך כלל הקלה ביותר לכיבוי וניתן לבחור לנטרל לפחות אחד מהגורמים במשולש האש (מניעת אספקת חומר דליק, מניעת חמצן, הרחקת מקור חום). שריפת מוצקים מכבים בדרך כלל במים –בשיטת הקירור.
כיבוי שריפות של נוזלים דליקים: מכבים בעיקר בשיטת ההשנקה – קרי: לבודד את חומר הבעירה מהחמצן שבאוויר. בד"כ לא ניתן להשתמש בשיטת הבידוד (לבודד את חומר הבעירה מהאש) משום שלא ניתן להפריד בין הדלק הבוער לבין הדלק שאיננו בוער. בשיטת ההשנקה ניתן להשתמש רק בחומרי כיבוי שעיקר תכליתם היא לכסות את פני השטח של השריפה ובו זמנית יש להם גם השפעה מקררת.
השימוש במים, בצורתם הרגילה, לכיבוי שרפת שמנים אסורה בגלל שתי סיבות:
- המשקל הסגולי של המים גדול יותר ממשקלם הסגולי של רוב הנוזלים הדליקים. במקרה של הזרמת מים למיכל הדלק, צפוי שהמים ישקעו במיכל וידחקו את מקומו של הנוזל הדליק ואז תיווצר שפיכה של הדלק הבוער מהמיכל החוצה והאש תתפשט.
- הזרמת מים בסילון (זרם מים בלחץ חזק) תגרום להתזה של הנוזל הבוער לסביבה ותוביל להתפשטות האש.
שיטת הכיבוי הרצויה והטובה ביותר של נוזלים היא באמצעות קצף כיבוי בריכוז של 6%-% 3 וכמות של 4 ליטר/דקה למ"ר. כאשר מתיזים את הקצף על שטח החתך העליון של המיכל וגורמים לתהליך של השנקה
ניתן להתיז מים בריסוס על הדפנות החיצוניות של המיכלים לשם קירורם ולמניעת סכנת התלקחות חוזרת, דבר שהוא אופייני בשריפת דלקים ושמנים.
כיבוי שריפת חשמל - כיבוי שריפת חשמל נעשית בעיקר בשיטת ההשנקה, אבל אך ורק באמצעות חומרי כיבוי מתאימים: אבקה (בשריפות חוץ) גזים אינרטיים (בשריפות פנים). ברור שבשריפה שמעורב בה גורם החשמל, יש לדאוג בראש ובראשונה להפסקת זרם החשמל לאזור השריפה. הפסקת זרם החשמל אפשרית עם ניתוק מערכת החשמל ע"י הסרת פקק הביטחון או מפסק זרם ראשי או חיתוך החוטים.
יש להיזהר מאוד בשריפות חשמל . כבאי מקצועי יודע להבחין מתי שריפת חשמל גורמת לקצר חשמלי, או שהכבאי מנתק את הזרם לאזור ואז השריפה הופכת לשריפה של מוצקים רגילים. נושא כזה חייב להיות בידי כבאים מקצועיים המסוגלים לעשות את ההבחנה הנכונה.
כיבוי מתכות קלות - כיבוי שריפת מתכות קלות כמו אלומיניום, מגנזיום ותרכובותיהן נעשית בעיקר באמצעות חומרים כימיים – אבקה יבשה מיוחדת. הטמפרטורה האופפת של שריפה מסוג זה היא גבוהה, ומגיעה ל--c2,0000 ואף ל-c3,0000, על כן הכיבוי במים אסור, משום שבטמפרטורות גבוהות המים מתפרקים ליסודות (מימן וחמצן).
ניתן להשתמש גם בקצף כיבוי בעל צמיגות של 6% .
כיבוי שריפת גזים – כיבוי שריפת גז נעשית בשיטת השנקה באמצעות מטפי כיבוי מתאימים.
ניתן להפסיק את זרימת הגז מהמקור ע"י סגירת ברזים או מגופים. אחר כיבוי הלהבות יש לדאוג לאוורור מתאים כדי לסלק את הגזים שהצטברו ולא נשרפו. במקרים מסוימים ניתן להשתמש בזרם מים שמותז בצורות שונות על מקור הלהבה - הן לשם כיבוי והן לשם עיבוי הגזים ומהילתם, כדי לסלק סכנת הצפת אש או התפוצצות. כן ניתן להשתמש בהזרמת מים על גוף המיכל לשם קירור דפנותיו ולמניעת התלקחות כתוצאה מחום גוף המיכל וזאת בצורת ריסוס. קירור המיכל ימנע את תופעת התבקעות המיכל כתוצאה מהתנפחות נפחית של הגזים (התופעה נקראת BLEVE).
אין לכבות שריפה שמעורב בה חשמל באמצעות מים בשל סכנת התחשמלות
ג. החומרים לכיבוי והשימוש בהם
| סימן ההיכר |
סוג האש |
מים |
CO2
בשימוש מועט |
BCF
הלוטרון |
אבקה
רב-
שימושית |
מוצקים |
שריפה של חומרים מוצקים "רגילים" כמו:
עץ, גומי, בד, נייר |
מתאים |
לא מתאים |
לא מתאים |
מתאים |
נוזלים |
שריפה של נוזלים דליקים |
לא מתאים |
מתאים |
מתאים |
מתאים |
חשמל |
שריפה במיתקני חשמל,
גם תחת מתח |
לא מתאים |
מתאים |
מתאים |
מתאים |
גזים |
שריפה של גזים דליקים (גם תחת אצטילן) |
לא מתאים |
לא מתאים |
לא מתאים |
מתאים |
מתכות |
שריפה של מתכות קלות כמו: מגנזיום, אלומיניום |
לא מתאים |
לא מתאים |
לא מתאים |
מתאים, במטפה מיוחד |
ד. הספיקות בכיבוי באמצעות ברזי מים
אחת השיטות המקובלות לכיבוי אש של מוצקים היא באמצעות מים. במקרה כזו חשוב לדכא את הלהבה עם כמות מספיקה של מים ליחידת זמן (ספיקה). הספיקות אותן אפשר לקבל הן:
- הידרנט "3 - מסוגל לספק 900 ליטר/דקה. נמצא גם כברז כיבוי ברחוב, המשמש למילוי מיכל מכונית הכיבוי.
- זרנוק "3 מספק עד 900 ליטר/דקה וזרנוק "2 מספק 500 ליטר/דקה בלחץ AT2.5
- גלגלון 3/4"– בהספק של 45 ליטר/דקה.
ה. מטפים
(מתוך חוברת מידע תשתיות נפט ואנרגיה- תש"ן)
מטפי אבקה: מטפי אבקה מיוצרים במבחר גדול, החל ממטפה ידני בתכולה של 1 ק"ג אבקה ועד מטפים מוסעים בתכולה של 250 ק"ג, והן כמטפי אירוסול חד-פעמיים בתכולה של 2-1 ק"ג. אלה כוללים שני סוגים עיקריים מבחינת אופן פעולתם והם: מטפה בעל גז דוחף, המאוחסן ביחד עם האבקה ("מטפה לחץ מוכל") ומטפה בו הגז מאוחסן בנפרד. אחסנה נפרדת יכולה להיות בגליל המותקן צמוד למיכל האבקה או בגליל המותקן בתוך מיכל האבקה עצמו.
המטפים הסטנדרטיים מתאימים למילוי בכל סוגי אבקות הכיבוי, פרט לאבקות המיועדות לכיבוי מתכות; כאשר מחליפים את סוג האבקה במיכל יש לדאוג לסימון מתאים של סוג האש לו נועד המטפה. בשום מקרה אין לערבב סוגים שונים של אבקות במטפה אחד.
חשיבות רבה יש להתאמת גודל המטפה לממדי הדליקה. פעולת הכיבוי של האבקה היא אמנם מהירה מאד, אך גם חולפת במהירות, ואם לא הושג כיבוי מושלם, הדליקה עלולה להתלקח שוב. לכן חשוב להשתמש במטפה בגודל מתאים, כך שתישאר רזרבה מסוימת לכיבוי התלקחות חוזרת.
מטפה אבקה אוטומטי: מיועד לכיבוי במיתקנים קטנים ומוגבלים בשטחם, כגון מבערים של דודי קיטור, מנועים חשמליים, מחבתות טיגון או מיתקני צביעה. המטפה מצויד גם במנגנון הפעלה קפיצי ובגלאי חום. הגלאי מותקן מעל המקור המשוער של האש. במקרה של דליקה, הוא מגיב בחום של 
ומשחרר קפיץ, המפעיל את מנגנון המטפה.
מטפי CO2 (פחמן דו חמצני): מטפי CO2 מיוצרים בתכולה של 50-2 ק"ג חומר כיבוי. המטפים עד תכולה של 6 ק"ג נישאים ידנית, ומצוידים במתלה לתלייה על הקיר; מטפים גדולים יותר מוסעים על עגלות דו-אופניות. היחידה של 50 ק"ג מורכבת משני גלילי ם של 25 ק"ג כל אחד, המותקנים על עגלה אחת וניתנים להפעלה באמצעות זרנוק אחד.
מטפה CO2 מתאים במיוחד לכיבוי דליקות נוזלים וגזים, ולדליקות חשמל בתוך מבנה. אין להשתמש במטפה מסוג זה לכיבוי דליקות מתכות ודליקות מוצקים ובמיוחד לא לדליקות להט עמוקות בהן הוא אינו יעיל. החומר איננו "ידידותי לסביבה".
בזמן הפעלת המטפה הגז מתפשט במהירות רבה וגורם לקירור של הסביבה ושל העצמים עליהם הוא מופעל. הקירור אמנם תורם מעט לכושר הכיבוי של המטפה, אך עלול לגרום למכת קור כאשר החומר בא במגע עם גוף האדם. לכן שפופרות פיזור הגז עשויות מחומרים בעלי מוליכות חום נמוכה. אפקט הקירור עלול גם להשפיע על הציוד איתו בא החומר במגע בזמן הכיבוי, כגון ציוד אלקטרוני רגיש.
CO2 הוא גז הנחשב לאינרטי; הוא אינו קורוזיבי ואינו מוליך חשמל. לכן ניתן להשתמש בו לכיבוי דליקות ציוד חשמלי תחת מתח. החומר אינו משאיר כל עקבות או לכלוך אחרי התאדותו. מנגנון המטפה מאפשר הפעלה לסירוגין בזמן הכיבוי. החיסרון של מטפה CO2 הוא במשקלו הגדול המקשה על ההפעלה. המשקל הכולל של מטפה מלא גבוה פי 4-3 ממשקל חומר הכיבוי.
מטפי הלוטרון: החומרים העיקרים המקובלים במטפים הם הלוטרון. מטפי הלוטרון מיוצרים כמטפים נישאים בתכולה 12-3 ק"ג, כמטפים מוסעים בתכולה עד 50 ק"ג וכמטפי אירוסול להגנה אישית ולשימוש בבית וברכב בתכולה 1-0.3 ק"ג.
המטפים מתאימים לכיבוי דליקות נוזלים ודליקות חשמל בעיקר בתוך מבנים ובמערכות כיבוי אוטומטיות.
ניתן להשתמש בהם גם לכיבוי דליקות שטחיות של מוצקים, בשלבים הראשונים להתהוותן. חומר הכיבוי אינו מוליך חשמל ואינו רעיל או קורוזיבי, אך מוצרי פירוקו במגע עם האש עלולים לגרום לקורוזיה של מתכת והם גם מפיקים ריח חריף המקשה על נוכחות אדם בסביבה. בדומה לפעולת אבקת כיבוי - פעולת החומרים ההלוניים על האש היא מידית אך חולפת, ואם הדליקה לא כובתה כליל קיימת סכנה של התלקחות חוזרת.
מטפי מים: קיימים בשני סוגים עיקריים, והם: מטפים בעלי גז דוחף המאוחסן מראש בתוך המטפה (לחץ מוכל) ומטפים עם מיתקני שאיבה שונים, בהם יש ליצור לחץ המסניק את המים, או בזמן הכיבוי או ישירות לפני הפעלת המטפה.
מטפי קצף: מטפה קצף מכני בנוי בצורה דומה למטפה מים בעל לחץ מוכל. ההבדל העיקרי בין מטפה זה ומטפה מים הוא במזנק, אשר בנוי במיוחד ליניקת אוויר מהסביבה, ולערבוב התמיסה עם האוויר לשם יצירת קצף.
מטפי קצף מכני מיוצרים גם בדגמים מוסעים, בתכולה 50 ו-150 ליטר של תמיסה. במטפים אלה הגז הדוחף לא מוחזק בקביעות בתוך המיכל, אלא מאוחסן בנפרד בגליל לחץ הצמוד למטפה.
באתרים בעלי סיכון גבוה לדליקות נוזלים, כגון חוות מיכלים, תחנות העמסה על רכב, מצבורי חביות דלק או גז וכדומה, משתמשים ב"תותחי" קצף ניידים, בעלי ספיקה וטווח גדול. תותחים כאלה ניזונים במים ממערכת הספקת מים ראשית או ממאגר חירום, ויונקים תרכיז ישירות ממיכלים הצמודים אליהם.
תחזוקת מטפים
תחזוקת מטפים מיטלטלים חייבת להתבצע על פי דרישות התקן הישראלי- ת"י 129 שהוא תקן רשמי מחייב. יש לבצע בקרה במרווחי זמן של אחת לחודש, שמטרתה לוודא כי המטפה נמצא במקום שנקבע לו וכי הוא במצב תקין לפעולה. כמו כן נקבע שאחת לשנה לפחות תתבצע בקרה שוטפת על ידי מי שהוסמך כמבקר שנתי או על ידי מפקח למניעת דליקות מטעם רשות הכבאות. מבקר שנתי הוא אדם שהוכשר לבצע בקרה שוטפת שנתית וקיבל הרשאה לכך מידי הרשות המוסמכת (נציבות כבאות וההצלה). כמו כן תחזוקאי מטפים מאושר יבדוק באופן קפדני את המטף יתקן ויחליף חלקים, יבצע מילוי חוזר וכו'. תחזוקאי מטפים הוא עובד שהוכשר וקיבל תעודה מטעם הרשות המוסמכת לביצוע עבודות תחזוקה של מטפים לפי דרישות התקן. התחזוקה מתבצעת אחת לשנה.
מקור: תקציר בטיחות אש - המוסד לבטיחות וגיהות