מאת: ד"ר לליב אגוזי וזיו קרני-אפרתי
תאריך:31/10/2022
סיכום המאמר המקורי נערך על ידי יפעת זר
מבוא
סרטן השד הינו הסרטן השכיח ביותר בנשים בעולם ובישראל ומאובחן בקרב כאחת לכל 1000 נשים בישראל בכל שנה. עם הגיל עולה הסיכון להיארעות סרטן השד כאשר בכל עשור שיעור ההיארעות בערך כפול מקודמו. בשנת 2018 היו בין גיל 25 ל-35 כ -20 מקרי סרטן לכל 100,000 נשים ובקבוצת הגיל 65 ל-75 כ-350 מקרי סרטן לכל 100,000 נשים. בקרב גברים שיעור התחלואה בסרטן השד נמוך – פחות מגבר אחד לכל 100 נשים (הרישום הלאומי לסרטן).
תהליך היווצרות סרטן השד אינו ידוע במלואו יחד עם זאת מחקרים הראו כי מעבר לגורמים גנטיים, דמוגרפיים ואישיים כגון השמנת יתר ופעילות ספורטיבית, יש מספר גורמים בסביבת העבודה שיכולים ליצור סיכון מוגבר להיארעות של סרטן השד. בינהם חשיפה לחומרים כימיים שפועלים ומשפיעים על המערכת ההורמונלית ועל התפתחות תאים ותפקידים, המתערבים במערכת הצירקדית ובתהליכים ביולוגיים כגון לחץ רב, אי סדירות שעות שינה ועבודות עם פעילות גופנית מעטה.
חשיפה לכימיקלים
חומרים כימיים המגבירים את הסיכון לסרטן השד כוללים חומרים המתערבים במערכת האנדוקרינית (בלוטות הפרשת הורמונים), חומרים הידועים כמסרטנים של בלוטות החלב וחומרים רעילים המשפיעים על התפתחות תאים.
בסקירת החומרים הכימיים והעיסוקים נמצא כי ביותר מ 80% מהעיסוקים שנבחנו, סביבת העבודה מעלה סיכון לחשיפה ליותר מאלף כימיקלים שונים שזוהו כגורמי סיכון לסרטן שד. בכ -40% מהעיסוקים נמצאה הסתברות גבוהה לחשיפה הנובעת ממגע ישיר ושימוש בכימיקלים אלו בתהליך הייצור או הימצאות בסביבה בה הם קיימים או מיוצרים.
בין החומרים הכימיים המוכרים כמגבירים סיכון לסרטן השד נמצאים צבעים לשיער, בדים, אומנות, צבעים וחומרים בתעשיית המזון, פרבנים הנפוצים בתעשיית הקוסמטיקה, חומרי הדברה, דשנים, חומרי ניקיון, חומרים בתעשיית התרופות, מעכבי שריפה ועוד.
מקצועות החשופים ביותר כוללים עובדות ניקיון הנחשפות לחומרי ניקיון והדברה, אחיות ומטפלות סיעודיות הנחשפות לחומרי חיטוי, ניקיון ותרופות, עובדות בתעשיית הקוסמטיקה ומספרות החשופות חומרי ריח, צבע, פאראבנים, חומרי ניקיון ועוד, חקלאיות ועובדות בתעשיית המזון וההסעדה.
לאור הידע המתפתח על רעילותם והשפעתם השלילית של כימיקלים על מערכת החיסון, ברור כי מספרם של הכימיקלים הנמצאים בסביבת העבודה בכלל ובתעשיות מסוימות בפרט והעלולים להוות גורם סיכון לסרטן שד, גדול יותר.
יושבנות, השמנה וחוסר בפעילות גופנית
נמצא קשר מובהק בין יושבנות, השכיחה במקומות עבודה רבים, לבין סיכון מוגבר לסרטן שד. משערים כי היושבנות מובילה לגורמים כמו השמנה, דלקתיות, עמידות לאינסולין, שינויים הורמונליים ושינויים ברקמת השד. השמנה, הנקשרת לסוגי סרטן שונים תורמת לעליה בדלקתיות כרונית ברקמות השומן בשד, לפגיעה בפעולת מערכת החיסון ומעלה את הסיכון להישנות של סרטן שד גם עשר שנים לאחר האבחון הראשוני.
עבודת משמרות ושיבוש מתמשך בזמני הערות-שינה
שיבוש מתמשך בזמני הערות-שינה וחשיפה לאור בשעות החשיכה מפחיתים את הפרשת המלטונין ומשבשים את המערכת הצירקדית, גורמים לעליה באסטרוגן המסוחרר בדם ואלה מגבירים את הסיכון להיארעות סרטן השד. לצד מחקרים המראים קשר בין עבודת משמרות לבין היארעות סרטן ישנם מחקרים שלא מצאו קשר כזה, לכן אין מסקנה חד משמעית לעבודת משמרות כגורם סיכון.
לחץ
מחקרים רבים בחנו את הקשר בין לחץ, אירועי חיים מלחיצים ולחץ מתמשך בסביבת העבודה לבין הסיכוי לחלות בסרטן השד. התגובה הגופנית למצבי לחץ כוללת שילוב של הפרשת הורמונים מוגברת, שינויים עצביים, הפרעות שינה, החלשות של מערכת החיסון, עליה ברמות הדלקת בגוף ותגובות נוספות שתיאורטית תומכות בכך שמצב לחץ מתמשך יכול לגרום לסיכון מוגבר לחלות בסרטן השד. יחד עם זאת, ממצאי המחקרים אינם חד משמעיים במסקנותיהם ומחקרי סקירה רבים לא מצאו עדות מספקת לכך שאירועי חיים לוחצים, לחץ מדווח או סביבת עבודה המייצרת לחץ רב קשורים לסיכון מוגבר לסרטן השד.
מחקר עוקבה שבחן שיעורי היארעות של סרטן השד באונטריו, קנדה בין 1983 ל-2016 מצא כי תפקידי ניהול מעלים את הסיכון לסרטן השד ב 54% בנשים וב 180% בגברים. ההסבר לקשר יכול להיות תוצאה של לחץ רב יותר בעבודה. אולם, גם הסברים אחרים, כמו יושבנות, יכולים לקשר בין תפקיד ניהולי לבין הסיכון לחלות בסרטן השד. מחקר זה מצא גם שיעורים מוגברים לסיכון לסרטן השד בקרב מורות ומורים ועובדות ועובדי עבודות פקידותיות.
עבודה לאחר גילוי סרטן השד
בבחינת דיווחי 462 נשים קנדיות ששקלו המשך או חזרה לעבודה בעת טיפול או החלמה מסרטן השד נמצא כי:
- השיקול הראשון של הנשים הוא המצב הבריאותי והאם הוא מאפשר עבודה.
- כאב היה הסימפטום העיקרי שהזכירו המשתתפות וכן יכולות פיזיות לאחר ניתוח, תופעות לוואי וחולשה לאחר כימותרפיה או הקרנות ומצב רוח הנלווה לטיפולים ולחולי.
- לצד חשש ליכולתן לבצע את המשימות כמו בעבר והמחוייבות שלהן לעמיתיהן ולארגון, היו נשים שציינו שהחזרה לעבודה מאפשרת להן "נורמליות", מפגש חברתי ועיסוק בדברים משמעותיים ומסיחים לצד הטיפול במחלה.
- נשים דיווחו כי תמיכת סביבת העבודה, עמיתיהן והמנהלים שלהן מסייעת להן, וכן ציינו את הגמישות של הסביבה וגמישות שעות העבודה ואפשרות עבודה מהבית כגורם תומך.
- אף אישה לא ציינה תגובת עמיתים באופן שלילי, אך היו שהרגישו שתפקידן צומצם מדי, שמנהליהן לא היו גמישים איתן מספיק ושחוו התרחקות ממקום העבודה בשל ההיעדרות
- חלק מהנשים ציינו כי הפחתה במשימות של קבלת לקוחות, מטלות שדורשות מאמץ גופני והורדת נסיעות ממושכות בענייני עבודה הם גורם שתמך ביכולתן לשוב לעבוד.
- המחלה הביאה לתגובות רגשיות, חיזוק היבטים או שינוי בתפיסה עצמית, וחשיבות הערכים בחיים. עבור חלק מהנשים, אלה היוו מוטיבציה לשמור על העבודה ולהשקיע בה, בעוד עבור חלקן חשיבה מחודשת זו הביאה להחלטה להתרכז יותר במשפחה, להחליף עבודה או שינוי אחר שמתאים להן יותר.
כמובן שלצד השיקולים הרבים האלה גם מצבן הכלכלי היווה שיקול לגבי הצורך לחזור לעבוד.
סיכום ומסקנות
חשיפה לכימיקלים מסוימים מגבירה סיכון לחלות בסרטן שד. אך ישנו פער ניכר בידע לגבי כימיקלים חדשים רבים המשמשים בתעשיות רבות והקשר שלהם לסרטן השד. מומלץ לנטר בקביעות חשיפה לכימיקלים ולקרינה במקומות העבודה מומלץ לדגום את הכימיקלים באבק, באוויר ובמים וכן בדם ובשתן העובדים, לאורך זמן.
יושבנות והשמנת יתר נמצאו כגורמי סיכון לסרטן השד, לכן מומלץ לאמץ אסטרטגיות לצמצום יושבנות ומניעת השמנה במקומות העבודה.
בשל מחסור במסקנות חד משמעיות לגבי משמרות ממליצים החוקרים על שיתוף העובדים/ות בחקר הגורמים לסרטן שד והחסמים לשיפור המצב, אימוץ נוהל סקירה שגרתי של סרטן שד בנשים העובדות במשמרות, שיפור דפוסי השינה וצמצום הפרעות שינה.
במצבים של חזרה לעבודה לאחר מחלה מומלץ לבחון עם העובדת מהם תנאי העבודה שיאפשרו חזרה לשגרה עד כמה שניתן ומה סוג התמיכה הרצוי ושהארגון יכול לספק. חשוב שמנהלים יהיו מודעים לקשיים אפשריים, קשובים וגמישים לשינויים נדרשים במשימות תוך שמירה על כבודה ופרטיותה של העובדת.