חסר בתיאמין (ויטמין* 1B) בקרב עובדים תאילנדים בישראל מאת: ד"ר שרה דיקשטיין *
בהמשך לחדשה שפורסמה באתר המוסד לבטיחות וגיהות בתאריך 23 ליולי 2007 בנושא החסר בתיאמין (ויטמין 1B), שדווח לאחרונה בקרב מספר עובדים תאילנדים בענף החקלאות בישראל, מטרת מסמך זה לספק מידע מקיף יותר לגבי גורמי הסיכון ואוכלוסיות שנמצאות בסיכון לפתח חסר בתיאמין, ההשלכות הקליניות הנגרמות ודרכים מעשיות לצמצום התופעה בקרב העובדים התאילנדים בישראל. לטענת פרופסור רחביה, ממחלקת טיפול נמרץ לב בבית החולים "השרון" במרכז רבין, שטיפל בהצלחה באחד העובדים התאילנדים שהגיעו לאשפוז, שכיחות החסר בתיאמין גבוהה בהרבה בקרב אוכלוסיית העובדים התאילנדים (המוערכת על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ונתוני משרד התמ"ת בין 20 ל-25 אלף איש), מאלו שהגיעו לאשפוז. למרות העובדה שתסמיני מחלת הברי-ברי (מחלה המאפיינת חסר בתיאמין) עלולים להיות חמורים ואף מסכני חיים, דיווחים לגבי שכיחות התפרצותה בקרב העובדים התאילנדים בישראל לא הגיעו למרכז הישראלי לבקרת מחלות וגם לא למחלקה לאפידמיולוגיה במשרד הבריאות, כך שלא קיים מידע מהימן לגבי היקף התופעה בקרב אוכלוסיית העובדים התאילנדים בישראל. תיאמין משתתף במטבוליזם הפחמימות ובתהליכי הפקת אנרגיה בגוף. התיאמין חיוני לתפקוד תקין של מערכת העצבים, הלב, העיכול ולשמירה על טונוס (מתח) השרירים. התיאמין מסיס במים ונאגר בגוף באופן מוגבל ביותר. לכן, יש צורך באספקה יומית סדירה של הויטמין מהמזון, בהתאם לדרישות תזונתיות המותאמות לאורח החיים. ההערכה היא כי אצל מבוגרים מאגרי התיאמין, המצויים ברובם בכבד, עומדים על כ-30 מ"ג. המאגרים יכולים להתדלדל בפרק זמן של חודשים ספורים כאשר כמות הויטמין המסופקת לגוף נמוכה מזו המומלצת לצריכה יומית (ראה ערכים בהמשך). כאשר התיאמין כמעט ואינו מסופק מהמזון, סימני החסר המוקדמים עשויים להופיע כבר בתוך מספר שבועות. החולים המבוגרים במחלת הברי-ברי סובלים לרוב מבלבול, אובדן תיאבון, חולשה, חוסר שליטה בשרירים וחוסר תיאום בתנועות, הרדמות של קצות אצבעות ותחושת נימול. בנוסף, יתכנו גם הפרעות בתנועתיות מערכת העיכול, כאבי בטן ועצירויות, בחילות והקאות, וכן תסמינים מנטליים – דיכאון, אפטיה, הפרעות בשינה ופגיעה בזיכרון לטווח קצר. המחלה יכולה להימשך במצב כרוני או להתפרץ למצב חריף, המאופיין בדופק מואץ, הגדלת הלב, הרחבת כלי דם, בצקת (בעיקר של הרגליים ושל החלק התחתון של הבטן והגב), אי ספיקת לב וכן דלדול שרירים, ירידה במהירות הרפלקסים ופגיעה בתנועתיות העיניים. כל זאת, לצד ירידה בתגובה החיסונית ועלייה בשכיחות הזיהומים. דלקת רב עצבית גורמת לשיתוקים, בעיקר ברגליים, ולאופן הילוך אופייני של החולים: הם צועדים על אצבעותיהם ועל השוליים החיצוניים של כף-הרגל ונמנעים מלדרוך על העקבים. המחלה עלולה לגרום Comma, איבוד הכרה ואף מוות מדום לב. ברוב המקרים הגורם לחסר בתיאמין הינו צריכה בלתי מספקת שלו מהמזון, בעיקר בקרב אוכלוסיות שתזונתן מבוססת על אורז לבן מעובד, שהוסרו ממנו קליפותיו. הביטוי ה'רטוב' או הבצקתי של המחלה (הפוגע במערכת הקרדיו-וסקולרית), מתפתח לרוב בעקבות עבודה פיזית מאומצת או עיסוק אינטנסיבי בעצימות גבוהה בפעילות גופנית, וכן מצריכה גבוהה של פחמימות לצד החסר בויטמין. הביטוי ה'יבש' של המחלה (הפוגע בעיקר במערכת העצבים), לרוב קשור לצריכה נמוכה של קלוריות ושל התיאמין, ופחות מושפע מרמת הפעילות הגופנית המבוצעת.
גורמי החסר בויטמין 1. צריכה בלתי מספקת של התיאמין זהו הגורם השכיח ביותר בקרב אוכלוסיות הצורכות דיאטה עשירה בפחמימות ובמוצרי מזון מעובדים ודלה בתיאמין, וללא אספקה של מקורות מזון מועשרים בויטמין. לדוגמא, מעבר מצריכת דגנים מלאים לדגנים מעובדים, שקליפתם הוסרה מעליהם (ובעיקר אורז לבן במקום אורז מלא) בארצות דרום מזרח אסיה, וכן עלייה בהיקף תופעת האלכוהוליזם בעולם המערבי המאופיינת לרוב בהרגלי תזונה לקויים, המבוססים על שתייה מרובה של משקאות אלכוהוליים עתירי אנרגיה אך דלים בויטמינים בכלל ובתיאמין בפרט, גורמים לצריכה נמוכה מאד של התיאמין. 2. עלייה בדרישה לצריכה יומית של התיאמין משום המעורבות של הויטמין במטבוליזם הפחמימות ובתהליכי הפקת אנרגיה בגוף, הדרישות לצריכה יומית של הויטמין בדיאטה נמצאות ביחס ישר לכמות הפחמימות ולכמות האנרגיה הנצרכת. בנוסף, ישנה עלייה בדרישה לויטמין במצבים של בריאות תקינה בעקבות עבודה פיזית מאומצת או פעילות גופנית מאומצת, וכן במהלך תקופות גדילה (כדוגמת גיל ההתבגרות וגם במהלך הריון והנקה). מחלות המלוות בחום, בין אם על רקע דלקתי ובין אם לאו, וכן פעילות יתר של בלוטת התריס (התיירואיד), כמו גם צריכה מופרזת של אלכוהול, הפוגעת בספיגה של הויטמין ובניצולו בגוף, מלוות גם הן בעלייה בדרישה לצריכה יומית של התיאמין. עלייה בדרישות של הגוף לצריכה יומית של התיאמין, מציבה את אלו בעלי צריכה נמוכה ובלתי מספקת של הויטמין, בסיכון מוגבר עוד יותר להתפתחות מחלות על רקע החסר בתיאמין. 3. הפרשה מוגברת של התיאמין השתנה מרובה, בעקבות שימוש בתרופות משתנות או בעקבות שתיית יתר, וכן שלשולים ממושכים, עלולים לפגוע בספיגה החוזרת של הויטמין מהכליות, ולגרום לאיבודו בשתן. אצל אלכוהוליסטים, שעיקר הדיאטה שלהם מבוססת על נוזלים (אלכוהוליים), אובדן התיאמין בשתן מחריף את החסר בויטמין. 4. גורמים מעכבי פעילות התיאמין ספיגת הויטמין נפגעת ממספר חומרים נוגדי-תיאמין, המשנים את מבנהו. חומרים נוגדי-תיאמין, כדוגמת פוליפנולים ופלבנואידים, מצויים בתה ובקפה, ולפיכך, שתייה מרובה של משקאות אלו, גם משקאות נטולי קפאין, או לעיסה של עלי תה, פוגעת ברמות הויטמין שבגוף. בנוסף, אכילת דגים ומאכלי ים לא מבושלים, המכילים תיאמינאז – אנזים שמקורו בחיידקים, הנקשר לתיאמין ומפרק אותו במערכת העיכול, מונעת את פעילותו. חומר זה נהרס בבישול המזון בחום. 5. שימוש בשיטות בישול ואחסון לא מתאימות התיאמין מסיס במים, ובבישול עובר למי הבישול או ההשריה. כמו כן הוא רגיש לחום ומתחמצן מהר בעיקר בטמפרטורה גבוהה. לפיכך, בישול ממושך ובטמפרטורות גבוהות של המזון המכיל תיאמין, פרק זמן ממושך בין מועד סיום הבישול ומועד האכילה, השריית המזון בכמויות גדולות של מים קודם לבישול ובישול בכמות עודפת של מים (ושפיכת מי הבישול), גורמים לאיבוד ניכר של הויטמין. בנוסף, הויטמין מתפרק בעקבות שימוש בחומרים כדוגמת סודיום ביקרבונט (סודה לשתיה) ובעקבות ייבוש מזון המכיל תיאמין בשמש. 6. מחלות מולדות מספר מחלות על בסיס גנטי עלולות גם הן לפגוע ברמות התיאמין, אולם מאחר ואינן קשורות לנושא כתבה זו, הן לא יסקרו להלן.
קבוצות סיכון לפתח חסר בתיאמין: 1. אנשים שמשנים מקום מגורים. לדוגמא, בעקבות מעבר למדינה אחרת, ללא יכולת לדאוג באופן עצמאי לאספקה שוטפת של פריטי מזון התואמים את הרגלי האכילה מהמקום ממנו הגיעו, והם תלויים באספקת המזון על ידי גורם זר (וחלקם גם שותים אלכוהול מדי פעם). תופעה זו מסבירה את התפרצות המחלה בקרב עשרות אלפי פליטים ומהגרים בשנים האחרונות. 2. אנשים שמנועים מאספקה של מקורות מזון המכילים תיאמין, וצורכים דיאטה לא מגוונת המבוססת על דגנים מעובדים. לאחרונה דווח על התפרצות מגיפת הברי-ברי בקרב עשרות דייגים מסחריים באחד מחופי תאילנד, שניזונו כשנה וחצי ממאכלי ים ואורז לבן. 3. אנשים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך בדרום מזרח אסיה. בעיקר אלו שידם אינה משגת לקנות בשר והדיאטה שלהם מבוססת כמעט לגמרי על אכילת אורז. לאחרונה התפרסמו תוצאות סקר מקיף בקרב האוכלוסיה המבוגרת בתאילנד וממצאיו מעלים, כי שכיחות החסר בתיאמין (כמו גם בויטמינים אחרים), עומדת על למעלה מ- 30%. 4. עובדים זרים המועסקים בענף החקלאות בישראל. עובדים תאילנדים שעברו מהתרבות שלהם לתרבות מערבית, חיים בבידוד מסוים, עובדים בעבודה מאומצת במיוחד, לא בקיאים במקורות מזון מומלצים לאספקת התיאמין, לעיתים תלויים באספקת המזון על ידי המעסיק שלהם, חלקם שותים אלכוהול מדי פעם. 5. אלכוהוליסטים. 6. אנשים הסובלים מתנאי היגיינה לא ראויים או משלשולים או הקאות ממושכות. 7. חולים במחלות חום. לפני שנים אחדות נמצאה שכיחות גבוהה יותר של חסר בתיאמין בקרב תאילנדים שחלו במחלה הזיהומית מלריה, בהשוואה לאלו שלא היו חולים. מחלה זו גורמת לעלייה בדרישה למטבוליזם הגלוקוז בגוף. כיוון שהתיאמין מעורב במטבוליזם זה, המחלה מחריפה את החסר בויטמין, בעיקר בקרב אלו בעלי מאגרים מוגבלים של התיאמין. למרות ריבוי גורמי הסיכון והאוכלוסיות שנמצאות בסיכון לפתח חסר בתיאמין, מקרי התפרצות מחלת הברי-ברי נדירים כיום בקרב האוכלוסיה הבוגרת בעולם המערבי, ובכלל זה בישראל. אמנם ישנה ירידה בצריכת דגנים מלאים (המלווה גם בחסר רכיבי תזונה אחרים בנוסף על החסר בתיאמין), אולם העשרה בתיאמין של מוצרי מזון המבוססים על דגנים מעובדים, כדוגמת מוצרי מאפה מחיטה מנופה, מביאה לעלייה משמעותית ברמות התיאמין במוצרי מזון אלו.
המלצות לצריכה יומית של התיאמין צריכה יומית ברמות של 0.5 מ"ג תיאמין לכל 1000 קלוריות נחשבת למספקת את צרכי הגוף. על מנת לכסות טווח של רמות עיסוק בפעילויות גופניות ושל צריכת קלוריות בכלל האוכלוסיה הבריאה, נקבעו הערכים הבאים של תיאמין מעל גיל 19, כמומלצים לצריכה יומית:
מקורות התיאמין מהמזון
· מהצומח – דגנים מלאים המכילים את נבטי הדגן (חיטה מלאה, כולל קמח מלא או לחם מקמח מלא, שיבולת שועל, אורז מלא), קטניות, שמרי בירה, אגוזים, בוטנים, גרעינים וזרעים, וכן מוצרי מאפה המבוססים על דגנים המועשרים בויטמין.
ראו להלן טבלה של מקורות הויטמין במזונות השונים:
משום ריבוי גורמי הסיכון להתפתחות החסר בתיאמין, שהעובדים התאילנדים בישראל חשופים להם, קיים חשש שאוכלוסיה זו סובלת מפגיעה בסטאטוס התזונתי והבריאותי שלה. בכוונת המוסד לבטיחות וגיהות 'להרים את הכפפה' ולהגביר את המודעות לנושא בקרב ציבור המעסיקים והעובדים התאילנדים בישראל. ההבנה היא כי הדרכה מתאימה שתגרום לשינויים בהרגלי האכילה ובאורח החיים של העובדים התאילנדים, תביא להעלאת רמות התיאמין במזון, וגם תקדם את בריאותם של העובדים התאילנדים ותצמצם את היקף היארעות מקרי המחלה בעתיד. המלצות לשינויים בהרגלי האכילה של עובדים תאילנדים בישראל, בניסיון לצמצם שכיחות החסר בתיאמין, צריכות להתחשב בהבנת חשיבות האוכל בכלל וזה של האורז בפרט, בתרבות התאילנדית. חשוב להכיר ולקבל את התרבות ואת הרגלי האכילה התאילנדים ולהימנע מלהכתיב הרגלי אכילה מערביים. הנושאים המתוכננים להיות מועברים כוללים את עקרונות הרגלי האכילה הבריאים, המלצות מפורטות לצמצום איבוד התיאמין בתהליך הבישול וכן דרכים להגברת צריכת התיאמין.
לסיכום, צריכה של דיאטה דלה בתיאמין, המבוססת בעיקרה על דגנים מעובדים כדוגמת אורז לבן, ובנוסף צריכה מרובה של גורמים נוגדי-תיאמין כדוגמת תה קפה ומאכלי ים לא מבושלים, לצד עבודה פיזית מאומצת, מצבי דלקת למיניהם ושתיית משקאות אלכוהוליים, כמו גם בישול ממושך ובעודף מים, בעלי סבירות גבוהה לגרום לדלדול חמור של מאגרי התיאמין בגוף, ומהווים גורמי סיכון להתפתחות מחלת הברי-ברי. אוכלוסיית העובדים התאילנדים בישראל מהווה קבוצה בסיכון גבוה במיוחד לפתח חסר בתיאמין, משום שבנוסף לכל גורמי הסיכון שפורטו לעיל, חוסר עצמאות באספקת פריטי המזון התואמים את הרגלי האכילה הקודמים, תנאי המחיה וצפיפות המגורים, וכן וקושי בהקפדה על הרגלי אכילה בריאים מחריפים עוד יותר את מצבם התזונתי והבריאותי. מכאן, החשיבות שבנקיטת צעדים להעלאת המודעות לצורך בשמירה על רמות תקינות של התיאמין בקרב העובדים התאילנדים בישראל.
|
