מאת:ד"ר עו"ד רות דגן, עו"ד חן תירוש, משרד הרצוג, פוקס, נאמן ושות'
תאריך:23/09/2014
בחודש אוגוסט האחרון נכנסו לתוקף תקנות חדשות המחייבות עריכת תוכנית לניהול הבטיחות במקום העבודה (תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (תכנית לניהול הבטיחות), תשע"ג-2013). התקנות פורסמו למעשה לפני למעלה משנה וחצי וקבעו תקופת היערכות ארוכה במיוחד ויוצאת דופן, נוכח השלכותיהן המשמעותיות הן ברמה התפעולית והן ברמה המשפטית.
מה למעשה מחדשות התקנות?
גם כיום כפופים מקומות עבודה שונים להוראות הדין הנוגעות לבטיחות בעבודה. כך נדרשים מקומות עבודה המחויבים בכך במינוי ועדות בטיחות, נאמני בטיחות, שמירת הוראות הנוגעות לבטיחות עובדים החשופים לחומרים מסוכנים, קרינה, עבודה בגובה וכיוצא באלה היבטי בטיחות. חידושן של התקנות הוא ביצירת מסגרת כוללת ופרואקטיבית – כלומר, כזו שמחייבת צפייה וניהול מראש של הסיכונים במקום העבודה. כן דורשת התוכנית מחויבות של ההנהלה, הנדרשת לאשר את התוכנית ולתת את הדעת על המשאבים הנדרשים להוצאתה לפועל (בניגוד למצב הנפוץ בו תוכניות לחוד ומשאבים לחוד...).
להלן נסקור בתמצית מספר שאלות עיקריות בקשר לתחולת התקנות.
ראשית – על אילו מקומות עבודה חלות התקנות? הגדרת "מקום עבודה" בתקנות חלה על שורה של מקומות עבודה כגון בתי חולים, בתי מלון, קניונים, אתרי בנייה המעסיקים 50 עובדים לפחות, "מפעלים" כהגדרתם בפקודת הבטיחות בעבודה המעסיקים 50 עובדים לפחות ועוד.
נדגיש כי ההגדרה אינה סגורה ועשויות להתעורר שאלות רבות בנוגע לתחולתה על מקום עבודה ספציפי, כל מקרה לנסיבותיו.
שנית – על מי האחריות לקיום התקנות? התקנות מטילות את האחריות לקיומן על "המחזיק במקום העבודה", המוגדר ככל אחד מאלה: בעל המפעל או התופש שלו, וכן המנהל בפועל.
כלומר, האחריות מוטלת הן על ההנהלה "בשטח" (המנהל בפועל) והן על הבעלים (שעשויים גם לשבת למשל במטה החברה בחו"ל או בעיר אחרת). מכאן עשויות להתעורר שאלות בנוגע ל"חלוקת העבודה" בין שני הגורמים הללו, המושפעת כמובן גם ממדיניות הארגון, תפישת הניהול השוטפת ועוד.
שלישית – מה נדרש בעצם המחזיק לעשות? התקנות קובעות שורה ארוכה של חובות: המחזיק נדרש כמובן להכין את התוכנית (מייד נרחיב מה היא צריכה לכלול) וגם לוודא את עדכונה – ללמדנו כי מדובר בחובה דינמית ומתמשכת. כן נדרש המחזיק לאשר בחתימתו את התוכנית ולהחליט לגבי הקצאת המשאבים הדרושה ליישומה – ולפרסם החלטה זו. מרכיבים אלה מבטיחים כי ההנהלה והבעלים נרתמים הלכה למעשה להוצאתה לפועל של התוכנית, ואינם רק "חותמת גומי". הם נדרשים לתת את דעתם לתוכנית, למשאבים הכספיים והאחרים הנדרשים ליישומה ולהפוך קבלת החלטות זו לפומבית. מצד שני, הם חשופים כאן מבחינה משפטית כגורם משמעותי ומרכזי ביישום התוכנית.
רביעית ועיקר – מה כוללת התוכנית? התקנות מפרטות שורה ארוכה של פרקים שצריכה לכלול תוכנית, ובהם תיאור מקום העבודה, מדיניות ומערך הבטיחות והבריאות התעסוקתית, מתן וחידוש היתרים, רישיונות, הסמכות ומינויים, בדיקות תקופתיות לעובדים ולציוד ועוד. הפרקים העיקריים בתוכנית נוגעים לניהול הסיכונים במקום העבודה, במסגרתו נדרש בין היתר לערוך ניתוח סיכונים מקצועי, לקבוע מהו הסיכון הקביל במקום העבודה, מיהו בעל התפקיד האחראי לאשרו ואמצעים לבקרת הסיכון.
שימו לב כי התקנות מותירות שיקול דעת נרחב למקום העבודה עצמו לקבוע מהו סיכון קביל ומהם האמצעים שישמשו לניהולו. המחוקק אמנם הותיר כאן פתח לשיקול דעת וגמישות ניהולית, תוך התאמת התוכנית למאפייניו הייחודיים של כל מקום ומקום. מצד שני, נוצרה כאן חשיפה משפטית משמעותית למחזיקים (ההנהלה והבעלים): במקרה שבו חלילה יתממש סיכון ותתרחש פגיעה, עליהם יהיה הנטל להוכיח כי תהליך קבלת ההחלטות היה סביר, כי הסיכון הקביל נקבע באופן שקול ומנומק, כי התוכנית הוכנה כראוי וכיו"ב.
עוד נציין כי אי הכנת תוכנית מהווה עבירה פלילית לחברה ולנושאי משרה בה, וכן היא חושפת את החברה לתביעות אזרחיות של עובדים.
נוכח העובדה כי התקנות כבר נכנסו לתוקף, וכי משרד הכלכלה מתעתד בשנה הקרובה לבחון את יישומן במפעלים תוך נקיטת הליכי אכיפה כנגד מפעלים המפירים את הוראות התקנות, אנו ממליצים ליישם את התקנות בהקדם. הכנת התוכנית ועדכונה נדרשת כמובן לייעוץ מקצועי מצד מומחים בניהול בטיחות, אולם גם לייעוץ משפטי אשר יבטיח הגנה מיטבית לחברה ולנושאי המשרה בה בהכנת התוכנית ובהוצאתה לפועל.
* הכותבים: ד"ר עו"ד רות דגן, עו"ד חן תירוש, ממשרד עורכי הדין הרצוג, פוקס, נאמן ושות'