1. באשר להעסקת עובד שנמצא בחופשת מחלה, הדבר עלול לסכן את העובד, ו/או עובדים אחרים שבמפעל.
הרופא שמוציא אישור להעדרו של העובד בגלל מחלה, לוקח בחשבון שבגלל מצב בריאותו אינו מסוגל לעבוד- יש לראות באישור שניתן ע"י הרופא , כקביעה מקצועית, שהעובד אינו כשיר מבחינה רפואית לבצע את עבודתו.

במידה והמעביד מעסיק את העובד שנמצא בחופשת מחלה, הוא לוקח על עצמו סיכונים כגון:
האם המחלה מדבקת
האם בגלל המשך העבודה, תחמיר המחלה
עובד שהוא חולה מאבד כושר ריכוז ואבחון לסכנות, ופעולה לא מבוקרת יכולה לגרום לפגיעתו או לפגיעת עובדים אחרים.

קיימים גם עיסוקים שהחוק מחייב שהעובדים יעברו בדיקות רפואיות (כגון: הפעלת מכונות הרמה, עבודה בחומרים מסוכנים מסויימים, וכו'), והרופא קובע עם העובד מתאים לעבודות האלה.
הערה: המעסיק עלול לחשוף עצמו לתביעות משפטיות של העובד, חברות הביטוח וכו'.

2. ממונה הבטיחות במפעל חייב להתריע (ממליץ בכתב) בנושא בפני ההנהלה שלה האחריות על העסקת העובד (שאינו כשיר רפואית) בחופשת המחלה.

3. במידה והעובד הוא זה שמבקש לחזור לעבודה לפני שפג תוקף של תעודת המחלה עליו להביא אישור חדש מהרופא, לתקופה קצרה ויותר (וזאת טרם חזרתו לעבודה).

4. "חוק דמי מחלה - התשל"ז 1976" קובע:

סעיף 2. הזכות לדמי מחלה

2. (א) עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלה יהיה זכאי לקבל ממעבידו, בכפיפות לתקופת הזכאות המקסימלית כאמור בסעיף 4 -

(1)          החל מהיום הרביעי להעדרו כאמור-תשלום על פי חוק זה בעד תקופת מחלתו (להלן - דמי מחלה);

(2)          בעד הימים השני והשלישי להעדרו כאמור-מחצית דמי מחלה;

אולם שר העבודה, באישור ועדת העבודה של הכנסת, רשאי לקבוע בתקנות הוראות לענין תשלום דמי מחלה בעד הימים הראשון, השני והשלישי להעדר העובד כאמור, וכוחן יפה על אף האמור בסעיף זה.

(ב) "תקופת מחלה" תחושב לפי הוראות אלה:

(3)          לגבי עובד במשכורת - תהא תקופת המחלה כל ימי מחלתו, לרבות ימי מנוחה שבועית וחגים;

(4)          לגבי עובד בשכר שעבד עבודה מלאה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה - תהא תקופת המחלה כל ימי מחלתו, למעט ימי מנוחה שבועית וחגים;

(5)          לגבי עובד בשכר שלא עבד עבודה מלאה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה (להלן - עובד לסירוגין) - תהא תקופת המחלה כל ימי מחלתו, למעט ימי מנוחה שבועית וחגים, כפול היחס שבין הימים שעבד העובד ברבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים-עשר החדשים שקדמו למחלה לבין ימי העבודה באותו רבע שנה;

(6)          לגבי עובד לסירוגין שטרם עבד אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה תקופה של שלושה חדשים - תהא תקופת המחלה כל ימי מחלתו, למעט ימי מנוחה שבועית וחגים, כפול היחס שבין הממוצע השבועי של ימי עבודתו בתקופת עבודתו שקדמה למחלה לבין שש;

(7)          עובד בשכר או עובד לסירוגין שנהגו לעבוד בימי מנוחה שבועית וחגים על פי היתר לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, יובאו הימים האמורים בחשבון תקופת המחלה, ולגבי עובד לסירוגין כאמור בפסקה (3) יבוא "תשעים" במקום "ימי העבודה באותו רבע שנה"

בפסקה האמורה, ולגבי עובד לסירוגין כאמור בפסקה (4) יבוא "שבע" במקום "שש" שבפסקה האמורה.

(ג) שר העבודה, באישור ועדת העבודה של הכנסת, רשאי להתקין תקנות בדבר נהלים הכרוכים בקבלת דמי מחלה, לרבות מסירת פרטים וראיות למעביד בקשר למחלה, וכן בדבר מועד תשלום דמי המחלה.

(24689)