|
| |||
| ||||
|
להלן התייחסות למספר נושאים בתחום הובלת חומ"ס: 1. הנתונים הנרשמים בשלט בהובלה משותפת של יותר מחומר מסוכן אחד. הובלת חומרים מסוכנים בכבישים מתבצעת, בעיקר, בהתאם לדרישות של חוק שירותי הובלה, התשנ"ז - 1997 ותקנות שירותי הובלה, התשס"א - 2001. כאשר מדובר בהובלת חומרים מסוכנים שונים בכלי רכב אחד בכמות השווה או עולה על כמות הסף, תקנה 14ג לתקנות שירותי הובלה קובעת כי ירשם בשלט "מטען מעורב של חומר מסוכן" במקום מספר או"מ וקוד לפעולות חירום אשר נדרשים בשלט להובלה של חומר מסוכן אחד. ההנחיה הנ"ל תקפה גם אם מדובר בחומרים מסוכנים שונים השייכים לאותה קבוצת סיכון, ולא רק במקרה של קבוצות סיכון שונות. יתרת נתונים בשילוט - ע"פ הנדרש בתוספת הרביעית לתקנות שירותי הובלה. 2. כיסוי כלי הרכב המוביל חומר מסוכן. באשר לכיסוי של המטען במהלך ההובלה, לכך מתייחסת תקנה 15(2) לתקנות שירותי הובלה, אשר קובעת כי כל מטען למעט גלילי גז, חייב להיות מכוסה בכיסוי בלתי מתלקח. קשירה נאותה נדרשת בכל מקרה. 3. נוכחות של הנהג במהלך פריקה או העמסה של חומרים מסוכנים. באשר לחובת נוכחותו של הנהג במהלך העמסה או פריקה של החומרים המסוכנים, אין בחקיקה התייחסות ישירה לנושא זה. ההתייחסות היחידה שאיתרתי לגבי נוכחות של גורמים מוגדרים במהלך הפריקה או העמסה של חומר מסוכן הנה התייחסות של משרד לאיכות הסביבה בתנאים למתן היתרי רעלים. התנאים הנ"ל קובעים כי המפעל חייב למנות אחראי על פריקה והעמסה אשר חייב להיות נוכח במהלך פריקה והעמסה. אין התייחסות לנוכחות של הנהג. ברור כי כאשר יש צורך להפעיל מתקנים ומנגנונים שונים בכלי רכב לצורך פריקה והעמסה - הנהג חייב להיות נוכח ע"פ הגדרה: הוא אחראי על הפעלת כל המכשור ומתקנים על כלי הרכב. למרות שאין התייחסות כתובה בחקיקה לגבי נוכחות של הנהג, לדעתי, כללי בטיחות בסיסיים מחייבים זאת. הנהג אחראי על הרכב, וחלה עליו חובה לוודא כי העמסה בוצעה כהלכה, כגון, טיב הקשירה, קיבוע אריזות, משקל המטען, העדר דליפות מתוך האריזות של חומרים מסוכנים, וכו'. קיבוע אריזות ושלמותן לא תמיד ניתן לבדוק לאחר סיום העמסה. לעתים, נוכחותו נדרשת כדי לפתור את בעיות הקשורות להעמסה. והחשוב מכל, נוכחותו עלולה להידרש כדי לנקוט בפעולות דחופות, כולל הרחקתו של הרכב, אם במהלך העמסה התרחש אירוע חירום, הנובע או שלא נובע מחומרים מסוכנים בכלי הרכב. 4. הובלת חומרים מסוכנים בכמות קטנה מכמות הסף. רוב הדרישות של תקנות שירותי הובלה המתייחסות להובלת חומרים מסוכנים, אינן חלות על הובלת חומ"ס בכמות מתחת לסף (למעט, חובת סיווג של החומר). למעשה, בתקנות הנ"ל אין התייחסות להובלת כמויות מתחת לסף. הדרישה לגבי הפרדה בין קבוצות סיכון לא תואמות בהובלה משותפת קיימת עבור הובלה של כמויות השוות או גדולות מכמות הסף. תקנת התעבורה 87 קובעת את הדרישות להובלת חומרים מסוכנים בכמויות מתחת לסף. צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שירותי הובלה ושירותי גרורים), התשל"ט - 1978 הוחלף בתקנות שירותי הובלה בהתאם לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שירותי הובלה ושירותי גרורים) (ביטול), התשס"א - 2001. תקנה 87 איננה אוסרת הובלת חומ"ס ברכב פרטי, ולא איתרתי חקיקה אחרת בה קיים איסור על הובלת חומ"ס בכלי רכב פרטי בכמות מתחת לכמות הסף או החקיקה שקובעת דרישות כל שהן לגבי הובלת חומ"ס ברכב פרטי, כך שלרוב השאלות בנושאים הקשורים להובלת חומ"ס בכמות מתחת לסף אין התייחסות בחקיקה. שימוש במנוע סולר או בנזין. לדעתי, אין משמעות לסוג הדלק במנוע המכונית לגבי הובלת חומ"ס. לא איתרתי גם בחקיקה של מדינות אחרות התייחסות לנושא זה בהובלת חומרים מסוכנים בכמויות מתחת לסף. בנהלים ישנים שהיו קשורים בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים, היתה התייחסות למנועים הממונעים בבנזין וסולר, אך ההתייחסות לא היתה מהיבט בטיחותי. בעבר, כל כלי רכב הפרטיים המיובאים לישראל הורשו ויכלו להשתמש בבנזין בלבד, וכך, באזכור של סוג הדלק ניתן היה לקבוע לאיזו סוג של כלי רכב מתייחסים: לרכב פרטי או לרכב מסחרי. גם לא איתרתי בחקיקה התייחסות לסוגי רכב בהם מותר להוביל חומ"ס בכמות מתחת לסף. עם זאת, קיימת תקנת תעבורה 85ג הקובעת כי אין להוביל מטען (לא רק מטען חומרים מסוכנים) אלא אם כן יש תא הנהג נפרד או שקיימת מחיצה או ננקטו אמצעים אחרים להגנת הנוסעים. הדרישות של תקנה 85ג נועדו להגן על הנוסעים מפני סיכונים פיסיקליים אקוטיים (נפיצות החומר, דליקותו), פגיעה פיזית בנוסעים במקרה של בלימה חדה, וכו') וסיכונים בריאותיים אקוטיים (כגון, שפך של החומר ופגיעה בנוסעים בשאיפה או במגע). בתכנון של הנסיעה יש לקחת בחשבון אם המחיצה מאפשרת בידוד סביר לחומר מסוכן. כללי בטיחות מחייבים קיבוע של האריזות של חומ"ס, הגנה על שלמות האריזות, סגירה נכונה ומלאה של האריזות, אוורור מתאים של כלי רכב, וכו' . קיים מאמר "הובלת חומ"ס בכלי רכב פרטיים" מתוך דפי מידע בנושא שינוע חומ"ס של מרכז המידע של המוסד לבטיחות. לדעתי, אחד הסיכונים החמורים ביותר של חומרים מסוכנים בכלי רכב פרטי (גם כאשר הדבר איננו אסור) הוא הסיכון הנובע מהימצאותם של חומרים מסוכנים ברכב בזמן תאונה - גם לנוסעים וגם לצוות הצלה. צוות הצלה יכול לשער אפשרות של דליקה הקשורה לדלק הנמצא במכל וצנרת הרכב, אך אין הוא יכול לדעת מראש כי ברכב נמצא, לדוגמה, עוד ג'ריקן נוסף המכיל דלק, חומר המחמיר דליקה (חומר מחמצן), גליל גפ"מ לשימוש פרטי או אחר,חומר רעיל שיתפזר במהלך הדליקה (לדוגמה, מכל אמוניה), צבעים דליקים וכו'. לכן, לדעתי, בהובלת חומרים מסוכנים בכמות מתחת לסף, ובמיוחד לצרכים מקצועיים, יש תמיד להעדיף שימוש ברכב מסחרי מפני שימוש ברכב פרטי. (ליבי קוסקס , 37920) | ||||
