סיכון מוגבר לתמותה של שחקני
כדורגל אמריקאי לשעבר מתחלואה הקשורה בניוון עצבי מאת: ד"ר אשר פארדו * גורמי תחלואה ותמותה בקרב ספורטאים
בענפים שונים, שספורט הוא עיסוקם ועבודתם, טרם נחקרו דיים, כמו גם גורמים
המשפיעים על תוחלת החיים של ספורטאים. במחקר חדש שפורסם ע"י המכון הלאומי
האמריקאי לבטיחות ובריאות תעסוקתית (NIOSH) נמצא ששחקני כדורגל אמריקאי לשעבר בליגה
הלאומית בארה"ב נמצאים בסיכון מוגבר לתמותה הקשורה במחלות של ניוון עצבי
כגון מחלת אלצהיימר, בהשוואה לאוכלוסיה הכללית בארה"ב. תוצאות המחקר עקביות
עם מחקרים נוספים שפורסמו לאחרונה ע"י אחרים ומצביעים על סיכון מוגבר
למחלות עצביות ניווניות בקרב שחקני כדורגל אמריקאי. המחקר בדק 3,439 שחקני כדורגל אמריקאי
ששחקו לפחות חמש עונות בין השנים 1959 – 1988. המחקר הסתמך על תעודות פטירה
לבירור סיבות המוות. 10% משחקני העבר נפטרו בתקופה שנבדקה במחקר ומתוכם 17 נפטרו
ממחלת אלצהיימר, מחלת פרקינסון ומחלת הסקלרוזה האמיוטרופית
לטרלית (ALS). אחת ההשערות במחקר, שלא
הוכח לגביה קשר סיבתי מובהק, היא האפשרות שהגורם לסיכון מוגבר למחלות עצבים ניווניות הוא זעזועי מוח חוזרים בקרב השחקנים כתוצאה
מהמשחק. החשש לאירועי זעזוע מוח חוזרים כגורם להשפעות בריאותיות ארוכות טווח עלה
במחקרים מרובים והמחקר הנוכחי יכול לשפוך אור על הקשר זה. בעוד שבריאותם של אתלטים ושחקני
כדורגל מקצועיים טובה יותר מהבריאות הממוצעת של האוכלוסיה
הכללית, המחקר הראה שתמותה ממחלות עצביות ניווניות
בקרב שחקני כדורגל אמריקאי שפרשו היתה גבוהה פי שלוש
מהתמותה ממחלות אלה בקרב האוכלוסיה הכללית (17 מתוך
334 מקרים בקרב הספורטאים לעומת 5.2 מקרים מצופים באוכלוסיה), והסיכון לתמותה מ-
אלצהיימר ו- ALS, בהקבלה, היה גבוה פי ארבע. מחקר אחר הראה שמחלת מוח (אנצפלופתיה) טראומטית כרונית, שעלולה להתרחש שנים אחרי
אירועים חוזרים של זעזועי מוח ופגיעות ראש אחרות ומגלה סימנים דומים למחלת
אלצהיימר ו- ALS, זוהתה בשחקני כדורגל אמריקאי שעברו מספר אירועים
כאלה. מחלת המוח הטראומטית כרונית היא מחלה מאובחנת חדשה ולכן קיים חשש לטעות
באבחנה בין אלצהיימר ו- ALS לבין מחלה זו. המחקר של NIOSH ניסה גם לבדוק אם יש עליה
בסיכון לתמותה בקרב שחקני כדורגל אמריקאי כתלות בתפקידם במשחק. נמצא שתפקידים
שערבו תנועה מהירה (התקפה, פריצה וכו') הצביעו על
סיכון גבוה יותר מתפקידים שבהם אין תנועה מהירה (תפקידי הגנה במשחק). ממצא זה
הגיוני נוכח העובדה ששחקנים בתנועה מהירה הם בעלי תנע גבוה יותר משחקנים במנוחה
ולכן כל התנגשות עם שחקן אחר היא בעלת עוצמה גבוהה יותר ועלולה לגרום לנזק
בגולגולת. ראוי לציין שיש מגבלה במחקר עקב המספר
המועט של פטירות על אף הממצאים בהשוואה לאוכלוסיה הכללית. כמו כן לא ניתן להסיק
מסקנות דומות לגבי שחקנים שהמשחק אינו מקצועם. מקור: http://www.cdc.gov/niosh/updates/upd-09-07-12.html ד"ר אשר פרדו, מחלקת מחקר של המוסד לבטיחות ולגיהות. |
