חשיפת צוות רפואי לגז ההרדמה ניטרוס אוקסיד בעת טיפולי שיניים בילדים מאת: ד"ר אשר פרדו *
המכון הלאומי האמריקאי לבטיחות ובריאות (NIOSH) פרסם החודש מידע ונתונים על רמות חשיפה תעסוקתית לגז ההרדמה, ניטרוס אוקסיד, במרפאת שיניים המטפלת בילדים, ע"פ שהמידע נאסף כבר קודם לכן. גז זה משמש להרדמה ולהקלת חרדה גם בחדרי ניתוח בבתי חולים. בטיפול בילדים מסייע הגז להרגעתם כדי שישבו במנוחה על כסא הטיפולים (כירורגיים ואחרים) והטיפול יתאפשר. במשך שנים רבות קושרו ההשפעות השליליות של גז זה רק עם יכולתו לדחות את החמצן מהאוויר כאשר ריכוזיו באוויר גבוהים מאד ולגרום לחסר חמצן למשתמש. בשנות השבעים של המאה הקודמת הופיעו מחקרים המצביעים על השפעות רבייתיות שהתבטאו בשינויים בעוברי חיות ובהארעות הפלות ספונטניות גבוהה מהצפי בקרב נשים עובדות שנחשפו לגז ישירות ובקרב נשים של רופאי שיניים חשופים. כמו כן נמצא שהגז משפיע על מצב הרוח וערנות פיסית ונפשית. המידע שהצטבר לגבי גז ההרדמה הביא לשינוי בציוד חדרי הניתוח בבתי החולים, ומתקנים ליניקת עודפי הגז בחדר הניתוח שולבו במערכת ההרדמה. רמות הניטרוס אוקסיד בחדרי ניתוח ירדו בהדרגה בהרבה מקומות עד לרמות נמוכות מהרמה המרבית המותרת לחשיפה. הכללה זו אינה שלמה לגבי מרפאות שיניים שלא כולן מצויידות בתשתית וציוד מתאימים ליניקת הגז כדי שלא יתפזר בחדר. גם באלו המצויידות בציוד מונע, יעילותו של ציוד זה אינה תמיד מלאה עקב פרקטיקת עבודה שונה של מנתחי שיניים וקירבתם לפה המטופל. כתוצאה מכך, במהלך פרקי השימוש (קצר כארוך) בגז עלולים ריכוזי הניטרוס אוקסיד באוויר לעלות מאד ולגרום לחשיפה מעל המותר. במרפאה שנבדקה נלקחו דגימות אוויר אישיות על פני יום העבודה ובמקביל נוטרו רמות החשיפה רק על פני הזמן בו טפלו במטופל בעזרת הגז. בנוסף לדגימות של הצוות המטפל נלקחו דגימות אוויר גם באולם ההמתנה. הבודקים השתמשו בדוגמים פסיביים לדגימת הגז מהאוויר והדגימות נשלחו למעבדה אנליטית. מתוך 20 בדיקות שנלקחו על פני משמרת מלאה רק בבדיקה אחת התקבל ריכוז ממוצע משוקלל גבוה מהרמה המרבית המומלצת ע"י NIOSH (25 חל"מ) וקרוב לרמה המרבית הנהוגה בישראל (50 חל"מ). לעומת זאת, רמות החשיפה שנמדדו על פני פרקי הזמן של שימוש בגז בלבד היו גבוהות מהרמה המרבית המותרת לחשיפה בישראל ברוב המדידות. זאת, למרות פעולתם של מתקנים ליניקה מקומית של הגז (scavengers). בחדרי ההמתנה לא נמצאו ריכוזי הגז באוויר. מדידת חשיפה על פני פרקי זמן קצרים במקביל למדידה על פני משמרת עבודה מלאה חושפת את החסרון שבמדידת ממוצע משוקלל יומי בעבודות מסוג זה. הממוצע המתחשב גם בפרקי זמן שבהם לא השתמשו בניטרוס אוקסיד ביום העבודה ממסך את הריכוזים הגבוהים הנמדדים בזמן השימוש בגז בלבד. כתוצאה מכך עלולה להתקבל מסקנה מוטעית לגבי משמעות החשיפה של רופאי השיניים והאסיסטנטים שלהם. תקן החשיפה נקבע לגבי 8 שעות עבודה ואילו זמן הייחוס של תקנים שנקבעו לזמנים קצרים יותר הוא 15 דקות בלבד, או חצי שעה במקרים אחרים. לא נקבעו תקנים לגבי פרקי זמן ארוכים מחצי שעה, אך קצרים מ- 8 שעות. מסיבה זו ולשם הגדלת מקדם הבטיחות של העובד נערכת השוואה בין רמת המדידה לפרקי ביניים לבין הרמה המרבית המותרת ליום עבודה מלא. התוצאות הגבוהות שהתקבלו בבדיקה של NIOSH לפרקי זמן בהם מוזרם הגז, שנעו בין 7 דקות לבין 110 דקות מלמדות על פוטנציאל חשיפה גבוה לניטרוס אוקסיד בקרב מנתחי שיניים. רמות החשיפה של הרופאים היו גבוהות מאלו של האסיסטנטים. הבדלי החשיפה בין הרופאים הושפעו משיטת עבודתם האישית ,לדוגמה, קצב הזרימה של הגז (נתון להחלטת הרופא) ושימוש בעינית מגדלת כדי להרחיק את פה המטופל מאזור הנשימה של הרופא. האיוורור בחדרי הטיפול היה בלתי מספק מבחינת כמות האוויר החיצוני המומלצת לאספקה לכל אדם בחדר הטיפולים (כ- 600 ליטר אוויר חיצוני טרי לדקה לעובד) או קצב החלפות האוויר בשעה בחדר. העבודה שנעשתה ע"י NIOSH מלמדת על הצורך להגברת המודעות לחשיפה לניטרוס אוקסיד בקרב מנתחי שיניים ואמצעי הבקרה הדרושים כדי למנוע חשיפה כרונית לגז.
* ד"ר אשר פרדו, מחלקת מחקר של המוסד לבטיחות ולגיהות, עפ"י http://www.cdc.gov/niosh/hhe/reports/pdfs/2005-0157-3110.pdf
|
