אלרגיה ללטקס (גומי טבעי) מאת: ד"ר מירב פז *
לטקס הוא בעל תכונות חוזק, גמישות, אלסטיות ושחיקה איטית ובשל כך הוא משמש לייצור מוצרים המשמשים במחקר וברפואה וכן מוצרי צריכה יומיומיים מגוונים כגון כפפות גומי לשטיפה, כפפות רפואיות, קטטרים, סרטי הדבקה, קונדומים, ציוד רפואת שיניים, בלונים, צעצועים, אביזרי ספורט ועוד. כשדנים במוצרים העשויים לטקס הכוונה היא בדרך כלל למוצרי גומי טבעי (Natural rubber latex, NRL) המופק משרף הקאוצ'וק, עץ הגומי (שם מדעי: Hevea brasiliensis). השרף מעובד לשני סוגים של גומי: מוצרי גומי טבול (דוגמת כפפות ובלונים) ומוצרי גומי יבש (דוגמת צמיגי כלי רכב, מגבים ורצועות גומי). מרבית התגובות האלרגיות הן כתוצאה מחשיפה לקבוצה המוצרים הראשונה. אלרגיה ללטקס יכולה להתרחש כתוצאה מחשיפה ישירה במגע לחלבוני הגומי הטבעי עקב המצאות נוגדנים בדם מסוג IgE כנגד המרכיב החלבוני (אלרגיה מסוג I), או כתוצאה מחשיפה לכימיקלים ששימשו בתהליך הייצור של מוצר הגומי הטבעי, כגון דיתיוקרבאמאט (dithiocarbamates) ומרקפטובנזותיאזול mercaptobenzothiazoles, MBT)) (אלרגיה מסוג IV). אבחון הרגישות נעשה על ידי תבחין עורי ו/או על ידי בדיקת נוכחות הנוגדן הספציפי בבדיקת דם. אלרגיה מסוג I היא מיידית ועשויה להתפתח גם אצל מי שלא הראה רגישות קודמת ללטקס. אלרגיה זו היא המסוכנת מבין השתיים ויכולה לגרום לתופעות קשות ובמקרים נדירים לסכנת חיים. על התסמינים לחשיפה לחלבוני הגומי הטבעי אפשר למנות: גירוי בעור ובעיניים, נזלת/התעטשות, אורטיקריה (סרפדת, מחלת עור), חרלת (מחלת עור) והלם אנאפילקטי (תגובה אלרגית לא תקינה ומהירה של מערכת החיסון לאלרגן מסוים, בה משתחרר היסטמין מן הרקמות וגורם לתסמינים מקומיים או מפושטים). אלרגיה מסוג IV היא אלרגיה מאוחרת היות שתסמיניה מתפתחים שעות או ימים אחרי החשיפה. במקרה זה האדם נעשה רגיש לאורך זמן כתוצאה מחשיפה מתמשכת או תכופה למוצרי גומי טבעי. התסמינים של אלרגיה זו (סוג IV) מרוכזים באזור הגוף שבא במגע עם מוצר הגומי ויכולים לנוע מעור יבש, אדמומיות, גרוד, עור סדוק או שלפוחיות. לעיתים גם דרכי הנשימה מושפעות ומופיעים תסמינים של התעטשות, שיעול או קושי בנשימה. קיימות מספר קבוצות הנמצאות בסיכון גבוה ללקות באלרגיה ללטקס: § אנשים עם מחלות אטופיות (אלרגיות) כגון אקזמה, קדחת השחת ואסתמה. § אנשים שעוברים הליכים כירורגים מרובים כגון חולי Spina Bifida. § אנשים העובדים או שוהים במערכת שרותי הבריאות נמצאים בסיכון הגבוה ביותר ללקות באלרגיה ללטקס (17% מעובדי מערכת הבריאות בבריטניה - על פי דיווחי המנהל הבריטי לבטיחות ובריאות, HSE) בגלל חשיפתם המתמשכת למוצרי לטקס כמו כפפות הנלבשות בחלק ניכר של יום העבודה, צנרת פולשנית, מסכות ניתוח, חלוקי גומי ועוד מוצרים רפואיים המשמשים באופן שגרתי. § חשיפה תעסוקתית ללטקס במגזרים החשופים לגומי טבעי או מוצריו על בסיס יומיומי: ניקיון, קייטרינג, תעשיית הרכב והאלקטרוניקה. § אנשים אלרגיים למאכלים מסוימים דוגמת בננות, קיווי, אבוקדו וערמונים. בשנים האחרונות נעשה שימוש רב בכפפות לטקס עם אבקה ("טלק" – למעשה עמילן) במחקר וברפואה היות והאבקה מקלה על לבישת הכפפה. עם זאת סוג כפפות זה העלה את הסיכוי לאלרגיה היות שחלקיקי האבקה סופגים את חלבוני הגומי מהכפפה. בנוסף, בזמן השימוש מתפזרים חלקיקים אלו באוויר ועשויים לגרום לריגוש מערכת הנשימה. כפפות אלו הפכו לגורם משמעותי לאסטמה תעסוקתית. ב-2008 ה-Royal College of Physicians הוציא הנחיות שקבעו כי "השימוש בכפפות לטקס ללא אבקה כתחליף לכפפות הכוללות אבקה הוריד משמעותית את מקרי אלרגית הלטקס ואסטמה הנובעת מלטקס וכן שכיחות התסמינים המשויכים ללטקס. ולכן אין להשתמש בכפפות לטקס מפודרות בסביבת העבודה". כפפות לטקס עדיין נצרכות בצורה נרחבת וזאת משום שבמצבים שונים הנדרשים למשל על ידי מערכת הבריאות הם מספקות הגנה טובה יותר מאשר כל התחליפים שאינם עשויים מלטקס, במיוחד נגד חשיפה למחוללי מחלה הנישאים בדם וכן לנוזלי גוף. המלצות המנהל הבריטי לבטיחות ובריאות (HSE) הן שימוש מוגבל ככל האפשר בכפפות לטקס (רק במקרים שהערכת סיכונים קובעת שיש צורך בהן) ובמקרה של שימוש בכפפות לטקס ההמלצה היא חד משמעית לכפפות עם תכולת חלבונים נמוכה וללא אבקה. המלצה זו נוגעת לכלל העובדים ולא רק לעובדי מערכת הבריאות. גם אם כפפות ללא לטקס או ללא אבקה יקרות יותר, בראיה הכוללת גישה זו היא כלכלית לאורך זמן כאשר היא נשקלת לעומת ההוצאות של זמן עבודה אבוד וירידה בפריון הבודה בגלל היעדרות עובד. הימנעות מחשיפה הינה הדרך היחידה למנוע תגובות אלרגיות קשות ללטקס. אין מרפא לאלרגיית לטקס, כך שמי שסובל מהאלרגיה צריך ללמוד להתמודד עם התסמינים ולהימנע מחשיפה עתידית. אחרי שפותחה רגישות לחומר בפעם הראשונה כל חשיפה למוצרי לטקס עשויה לגרום לתגובה אלרגית. אנשים החשופים למוצרי לטקס בעבודתם, ולכן בסיכון לפתח אלרגיה, יכולים לנקוט באמצעים הבאים להקטנת הסיכון לפתח רגישות לחומר: § אי שימוש גורף בכפפות לטקס או מציאת אלטרנטיבות עם תכולת חלבונים נמוכה ו/או ללא אבקה. § יש לשטוף ידיים עם סבון מיד לאחר שימוש במוצרי לטקס ולייבש האזור היטב. § כדאי למרוח שכבת הגנה (בדרך כלל קרם) לפני לבישת כפפות לטקס, כדי למנוע מחלבונים או כימיקלים לבוא במגע עם העור. עם זאת חשוב להקפיד על שימוש בקרם שמתאים לייעוד זה. § אם העובד סובל מדלקת עור או אזורים של עור פגוע, יש להשתמש בקרם מגן או תכשיר לפצעים על מנת למנוע מחלבוני הגומי הטבעי או כימיקלים לבוא במגע עם ריר או תאים פנימיים של הרקמות. מעבידים במקום עבודה בו העובדים עשויים להיות חשופים למוצרי לטקס חייבים להבטיח שהעובדים מודעים לתסמינים של תגובה אלרגית ללטקס, על מנת שבמקרה כזה הם יעצרו את החשיפה מיידית. במקרה שיש חשד לאלרגית לטקס חיוני שהעובד יודיע על כך למעביד בהקדם. כך ניתן יהיה להעריך הסיכון ולהציע אמצעי מניעה מתאימים להקטנת חשיפה ישירה ולא ישירה של העובד ללטקס ולקבוע אם יש סיכון של חלקיקים באוויר. כמו כן כדאי שהעובד יענוד אמצעי זיהוי (דסקית, צמיד וכיו"ב) שיודיע על האלרגיה במקרה של חירום.
The RoSPA Occupational Safety & Health Journal, 40(1) p. 17-20 (2010) |
