האם חליפות כיבוי אש חושפות כבאים לאנטימון (מתכת כבדה) במידה מסכנת בריאות? מאת: ד"ר אשר פרדו *
תחמוצת אנטימון בשילוב עם תרכובות ברום וכלור נמצאת בשימוש כמעכב בעירה בטקסטיל מאז שנות הששים של המאה ה- 20. חליפות עשויות מבד מכיל תחמוצת אנטימון שכיחות בקרב כבאים. חליפות אלה נלבשות במשך משמרת עבודה שיכולה לארוך גם למעלה מיממה. קבוצת כבאים בפלורידה, ארה"ב, השתמשה במכנסי חליפה עשויים מבד כותנה שהכיל תערובת של מעכבי בעירה על בסיס אנטימון אוקסיד ותרכובות כלוריות משנת 1997. באוגוסט 2008 התגלו אצל כבאי ותיק מאותה קבוצה סימפטומים ניאורולוגיים שכללו חולשה, נימול וצרידות, ונמשכו כבר שנה אחת. הכבאי עבר בדיקת שיער בה התגלו ע"י המעבדה הבודקת רמות אנטימון גבוהות מרמת הייחוס של אותה מעבדה עבור האוכלוסיה הכללית. עקב ממצא זה עברו 29 כבאים נוספים מאותה קבוצה בדיקות שיער ביוזמתם וגם בהן התגלו רמות אנטימון שהיו גבוהות פי 10 בממוצע מהרמה הייחוסית של המעבדה הבודקת. החשד למקור נפל על מכנסי חליפות הכבאים ותחנת הכיבוי השעתה את לבוש המכנסיים והורתה לכבאים להשתמש בחליפות כותנה מלאה. כמו כן דווחו כבאים רבים בקבוצה על סימפטומים כגון כאבי ראש, עייפות, עוויתות שרירים וכאבי פרקים, שהם ייחסו אותם לאנטימון, והגישו תביעות לפיצויים. העיתונות, הטלוויזיה ואתרי אינטרנט של כבאים דווחו על התפרצות של רעילות אנטימון וגרמו לחשש מפני מכנסי החליפות בקנה מידה לאומי. באוקטובר 2008 קיבל המרכז לבקרת מחלות בארה"ב הודעה על רעילות אנטימון ב- 30 כבאים שנמצאו אצלם רמות גבוהות של אנטימון בשיער. המרכז לבקרת מחלות בצע בירור למקור החשיפה לאנטימון והערכת הסיכון לבריאות. זמן מחצית החיים של אנטימון בשתן הוא כ- 95 שעות ולכן לא היה טעם בבדיקת הכבאים המתלוננים שהפסיקו את השימוש בחליפות זמן קודם לכן. המרכז למניעת מחלות איתר קבוצת כבאים שלא הפסיקה את השימוש בחליפות מכילות אנטימון וערך השוואה בינה לבין הקבוצה שהתלוננה. המרכז מלא שאלונים ונטל בדיקות שתן מהמשתתפים בשתי קבוצות הכבאים. רמות האנטימון בשתן בשתי הקבוצות היו נמוכות מרמות היחוס של האוכלוסיה הכללית או בתחום רמות אלה (0.120 – 0.364 מיקרוגרם/גרם קריאטינין). חציוני רמות האנטימון של קבוצת הניסוי וקבוצת הבקורת היו קרובים – 0.048 ו- 0.059 מיקרוגרם/גרם קריאטינין, בהתאמה, ותחומי הריכוזים של האנטימון בשתן בשתי הקבוצות היו 0.017 – 0.366 ו- 0.027 – 0.285 מיקרוגרם/גרם קריאטינין, בהתאמה. התפלגות הרמות בשתי הקבוצות היתה לוג-נורמלית וההבדל הסטטיסטי בין הממוצעים הגיאומטריים של שתי הקבוצות היה בלתי מובהק. גיל הכבאים בקבוצה שהפסיקה להשתמש בחליפות מכילות אנטימון היה בד"כ גבוה מזה של הקבוצה שהשתמשה בחליפות כאלה. פרופורציית הכבאים שלקחו חלק באירועי כיבוי אש חיה, שבמהלכם היו עלולים להחשף לאנטימון, היתה דומה בשתי הקבוצות, ואף אחד מבין הכבאים בשתי הקבוצות לא עסק בפעילויות בלתי קשורות, כגון התכת מתכת או יצור סוללות, בזמנו החופשי, שבהן עלולה להתרחש חשיפה לאנטימון. המרכז לבקרת מחלות הסיק שלבישת חליפות מכילות תחמוצת אנטימון לא היתה קשורה לעליה ברמת האנטימון בשתן. בעקבות זאת, נדחו רוב התביעות לפיצויים ותחנות כיבוי חזרו להשתמש בחליפות מכילות אנטימון אוקסיד כמעכב בעירה. ניתוח המקרה ומסקנותיו מלמדים פרק בביצוע בירור נכון של בעיה נתונה. להלן נקודות שתומכות במסקנת המרכז לבקרת מחלות במקרה הנדון. § האוכלוסיה הכללית חשופה לרמות נמוכות של אנטימון דרך מזון, מים ואוויר. § אילו היתה חשיפה דרך מכנסי החליפה, היא היתה צריכה להתרחש דרך העור, אולם אין מחקרים המצביעים על השפעות בריאותיות בבני אדם בעקבות חשיפה עורית. § בדיקת שתן היא התקפה והאמינה ביותר לניטור ביולוגי של אנטימון. § בדיקת שיער אינה תקפה ולא ניתן לסמוך עליה כשיטה וסמן לבדיקת רמות של מתכות כבדות בגוף (למעט מתיל-כספית) והיא אינה משמשת כמנבא לרעילות. § אין שיטות סטנדרטיות לאיסוף שיער לבדיקה, איחסונו ואנליזה שלו. § אנליזת שיער אינה מבדילה בין מתכת ממקור תוך-גופי או מתכת המהווה זיהום חיצוני לשיער. § תקנות או הסמכת מעבדות לבדיקת מתכות בשיער לא קיימות. § תסמינם של רעילות כרונית של אנטימון מנשימה או בליעה כוללים כאבי ראש, סחרחורת, תסמינים נשימתיים ועיכוליים, ואילו התסמינים שדווחו ע"י הכבאים אינם עקביים עם רעילות אנטימון או אינם ספציפיים. לבירור בעיה מסוג זה יש לערוך בדיקות תקפות ומדוייקות של המדד לרעילות. מודגשת החשיבות של תקשורת סיכונים מדוייקת בתזמון הנכון ושימוש במבחנים תקפים כדי להפריך השערות בלתי מוכחות ולהפיג חששות מיותרים. * ד"ר אשר פרדו, מרכז מידע של המוסד לבטיחות ולגיהות, עפ"י http://www.cdc.gov/mmwr/preview/mmwrhtml/mm5846a4.htm
|
