חשיפה תעסוקתית וסיכון לסרטן השד מאת: ד"ר אשר פרדו*
שיעור המקרים של סרטן השד גדל בקביעות ובתקופה של 20 שנים הוכפל אומדן המקרים החדשים בארצות מפותחות ומתפתחות כאחד. מספר גורמים נקשרים באופן עקבי לעלייה בסיכון לסרטן שד בנשים, כאשר העיקריים בהם הם גורמים גנטיים וגורמים הורמונליים הכוללים הורמונים גופניים וחוץ-גופניים. גורמים אלה מסבירים רק שליש מהמקרים ולא את כלל שיעור ההארעות של סרטן שד המשתנה באופן רחב לפי מיקום גיאוגרפי והגירה. שוני רחב זה מצביע על האפשרות שגורמים סביבתיים הקשורים בסגנון חיים של עולם מתועש והיבטים אחרים של סגנון חיים זה, כגון תזונה ופעילות גופנית וחשיפה לגורמים כימיים ופיסיקליים, תורמים לסיכון לתחלואה. חשיפה לגורמי סיכון כימיים ופיסיקליים גבוהה בד"כ בסביבת העבודה יותר מאשר בסביבות אחרות. עלייה במעורבות נשים במקומות עבודה מעלה את האפשרות שעלייה בשיעור התחלואה בסרטן שד קשורה בחשיפה תעסוקתית לגורמים מסרטנים. קבוצות עובדים שלגביהם הוערך קשר בין חשיפה תעסוקתית לבין סרטן שד כוללות עובדי קרינה מייננת, עובדים חשופים לשדות אלקטרומגנטיים, עובדי תעשיה פרמצבטית, עובדי קוסמטיקה ומכוני יופי, כימאים, עובדי טקסטיל, עובדי ניקוי יבש. בישראל נמצא עודף תחלואה מובהק של סרטן שד בקרב עובדים של מעבדות למחקר רפואי שחשיפה לגורמים מסרטנים בעבודה הסבירה אותו יותר מאשר גורמי סיכון אישיים. תוצאות המחקרים השונים להוכחת קשר בין סרטן שד לגורמים תעסוקתיים אינן עקביות עקב אי יכולת לבודד את ההשפעה של גורמי סיכון חשובים אחרים ולמעשה אין עדיין גורמי סיכון תעסוקתיים מבוססים לסרטן שד. אי לכך, כל תרומה מחקרית לנושא חשובה. מחקר ישראלי, שפורסם לאחרונה, בראשותה של ד"ר יהודית שחם מהחוגים לאפידמיולוגיה ורפואה מונעת ובריאות סביבתית ותעסוקתית באוניברסיטת ת"א חקר הבדלים בסיכון לסרטן שד על פי סוג תעסוקה וחשיפה. החידוש במחקר זה הוא הכללת היסטוריה תעסוקתית והיסטורית חשיפה תעסוקתית יחד עם גורמי סיכון כגון תזונה, עישון, היסטוריה משפחתית של סרטן שד וחשיפה לטיפול הורמונלי כדי לאפשר את בידודם של גורמים מבלבלים. המחקר כלל 739 נשים. אלו התפלגו בין קבוצת ניסוי שהורכבה מנשים שאצלן אושרה אבחנה של סרטן השד באחד המרכזים הרפואיים בארץ, וקבוצת בקורת של נשים בריאות הגרות באותה סביבה בה שוכן המרכז הרפואי. איסוף הנתונים נעשה באמצעות שאלון מובנה שמולא ע"י מראיין מיומן. השאלון כלל נתונים של היסטוריית העסקה ( לרבות סוג ומשך המשרה, תקופת לימודים, תעסוקה צבאית, תעסוקה בתחביבים), היסטוריית חשיפה תעסוקתית ומשך החשיפה לגורמים פרטניים, היסטוריה רפואית, היסטוריה משפחתית של מחלות ממאירות, מאפיינים אישיים, הרגלי תזונה ועישון, מידע על היסטוריה הקשורה ברבייה וטיפול הורמונלי. על פי ההיסטוריה מוינו הנשים בקטיגוריות עיסוק וחשיפה דומות. הנתונים טופלו באמצעות אנליזה סטטיסטית מקובלת. המדד לסיכון היחסי בין קבוצת הניסוי לקבוצת הבקורת נקרא יחס צולב. יחס זה מראה פי כמה גבוה או נמוך שיעור התחלואה בקבוצת הניסוי המכילה את החולים ביחס לשיעור בקבוצת הבקורת הבריאה. בהשוואה בין קבוצת הנשים שחלו בסרטן לבין קבוצת הבקורת הבריאה היה גילן הממוצע של הנשים שחלו גבוה יותר, מספר שנות ההשכלה נמוך יותר ואחוז המוצא מאסיה/אפריקה גבוה יותר. הרגלי העישון היו דומים בשתי הקבוצות וגורם העישון לא נמצא כמגדיל את הסיכון לחלות בסרטן שד באופן מובהק. עליה מובהקת בסיכון לסרטן שד נמצאה במחקר בקרב עובדות בתעשיית הטקסטיל וההלבשה ובקרב עובדות בתעשיות שונות שנכללו בקטיגוריית מיון אחת. היחס הצולב בתעסוקות אלה היה גבוה בלמעלה מפי שתיים. ותק העבודה הממוצע בתעשיית הטקסטיל היה כ- 19 שנים ובתעשיות שונות אחרות כ- 10 שנים. תעסוקות אחרות שבהן נמצאה עלייה בלתי מובהקת בסיכון לסרטן שד היו ענף המזון (יצור ושירותים), ניקוי, קוסמטיקה וספרות, דפוס, מטפלות, תעשיות הכימיה והפרמצבטיקה וטכנולוגיות רדיולוגיות. לעומת זאת, סיכון מופחת לסרטן שד נמצא בקרב עובדות עבודה משרדית. ניתוח החשיפות שנעשה במחקר זה מצביע על עלייה מובהקת בסיכון לסרטן שד בעובדות החשופות לקרינה מייננת (יחס צולב מעל 5), כאשר משך החשיפה הממוצע היה כ- 11.5 שנים. קרינה מייננת, לרבות רמות נמוכות של קרינה רפואית מאבחנת, ידועה כגורם סיכון לסרטן שד. עלייה בלתי מובהקת בסיכון נמצאה בעובדות שנחשפו לחומרים כימיים, חומרי ניקוי, צבעי שיער, סיבים ועור. המחקר הראה שתזונה עשירה בסיבים ודלת מלח, כולסטרול ושומן מקטינה את הסיכון לפתח סרטן שד. לעומת זאת, היסטוריה משפחתית של מקרי סרטן שד מגדילה באופן מובהק את הסיכוי להתפתחות מקרים נוספים במשפחה. לא נמצא קשר בין ביטויים של פעילות הורמונלית פנימית ומשכה (כגון גיל תחילת הווסת, שנות ביוץ וכו') על הארעות מקרי סרטן שד, אך עלייה במספר הלידות נמצאה כמקטינה את הסיכון לסרטן שד בעוד שמספר המקרים של הפסקה יזומה של הווסת היה גבוה בקרב הנשים שחלו. כמו במחקר זה, גם במחקרים אחרים בעולם נמצאה עלייה בסיכון לתחלואה בסרטן שד בתעשיית הטקסטיל וההלבשה. בבריטניה נמצאה עלייה בסיכון בקרב סורגים, חייטים, תופרים ורוקמים. גם בדנמרק נמצאה עלייה בסיכון לסרטן שד בקרב נשים בתעשיות שהשתמשו בממיסים אורגניים כגון תעשיות הטקסטיל וההלבשה. לעומת זאת, במפעלי טקסטיל כותנה קטנים אחרים לא נמצאה עלייה בסיכון. תעשיית הטקסטיל מאופיינת בחשיפה תדירה לגורמים מרובים והיא מכילה חומרים החשודים כמסרטנים כגון צבעים, ממיסים אורגניים, מבריקים אופטיים, מעכבי בעירה, מגבירי עמידות וחומרים להגנה מפני מיקרו אורגניזמים. מחקרים מאוחרים מצביעים על קבוצת חומרים כימיים פעילים בעלי פעילות אסטרוגנית חלשה המוגדרים כמפריעי פעולה של בלוטות ההפרשה הפנימית בגוף שהן בלוטות הורמונליות. ההשערה היא שמנגנון ההפרעה הנגרם ע"י חומרים אלו עלול להשפיע על התפתחות גידולים ברקמה הבלוטית בשד. חלק מחומרים אלה נמצא גם בתעשיות אחרות וכולל צבעים וממיסים. לסיכום, תוצאות המחקר תומכות בהשערה שחשיפה תעסוקתית עלולה לתרום להתפתחות סרטן השד.
|
