מחדלים לענין מעקה ומדרגות של מכונה גבוהה, לצד חוסר "צפיות" של תאונת עבודה מאת: עו"ד עידן גרושקובסקי*
כללי – חובת הצפיות - תזכורת במאמרים קודמים הראינו עד כמה חשובה, מבחינה משפטית, השאלה, אם המעביד צפה או יכול היה לצפות את התאונה בה נפגע העובד – זוהי יכולת הצפיות, בה מרבה בית המשפט לעסוק לאחר קרות תאונת עבודה.
פרטי המקרה הנדון במקרה מענין שנדון בביהמ"ש המחוזי בת"א (ת.א. 2120/99 שמי נ' דפוס אופסט) בדק בית המשפט תאונה של עובד בית דפוס, שנפגע עקב החלקה ממכונת דפוס גדולה. דובר שם בתובע, שעמד על המכונה וביקש לרדת מהמשטח העליון שלה, באמצעות מדרגות המותקנות בה. כשהושיט רגלו לעבר המדרגה הראשונה החליק ונפל. התביעה שם היתה נגד המעביד ונגד המבטחת שלו.
קביעות בית המשפט בית המשפט קבע שיש לייחס למעביד את האחריות לתאונה: לשיטתו, העדר מעקה או נקודות אחיזה לצד המדרגות, כמו גם העדר שילוט המזהיר מפני נפילה - כל אלו תרמו לתאונה, וקיומם היה מונע אותה, או לפחות מצמצם את הנזקים. יותר מכך, העדרן של מידות תקניות למדרגות, כמו גם קיום שיפוע והפרשי גבהים לא תקינים - הם שתרמו לסכנה בעליות ובירידות מהמכונה, ובשל זאת, לתאונה (זוהי הפרה של חובה חקוקה, שהיא עוולה בפני עצמה). בית המשפט קובע בבירור, כי המעביד ידע או שהיה עליו לדעת את הסכנות האורבות לעובדים בעת השימוש במדרגות. הוא צפה או שיכול היה לצפות את הסכנות הללו. משלא נקט באמצעים הראויים כדי לנטרל סכנות אלו - הפר את החובה העקרונית המוטלת עליו כלפי העובד (חובה המכונה "החובה המושגית"), וכן את החובה כלפי אותו עובד ספציפי שנפגע (היא "החובה הקונקרטית").
טענות המעביד - שנידחו טענה מענינית אחת של המעביד היתה שהעובד עלה וירד מהמכונה עשרות פעמים במהלך עבודתו. הוא הכיר את המכונה ואת הסכנות שבה היטב, ובשל כך יש להטיל עליו את האחריות לנפילה. בית המשפט דחה טענה זו והבהיר כי חובת המעביד להתקין את אמצעי הבטיחות (מעקה או מדרגות בטוחות יותר במקרה שלנו) – נועדה למנוע פגיעה או נפילה מהעובד, גם אם השימוש שלו במכונה הוא חפוז, בלתי זהיר או בלתי שגרתי, דהינו, שימוש רשלני. קביעה זו נכונה, כך עפ"י בית המשפט, דווקא אם מדובר בירידה שגרתית ורוטינית, אותה בצע העובד כבר "עשרות פעמים". הקביעה הנ"ל - היא קביעה שבתי המשפט לא תמיד נוקטים בה, שכן יש בה, לכאורה, כדי להתיר לעובד להתנהג בצורה מסוכנת ורשלנית, מבלי שייענש ב"נגיסה" מהפיצוי המגיע לו בשל אותה רשלנות תורמת. נראה כי קביעה זו של בית המשפט באה במקרה הנדון בשל כך שהמעביד לא הצליח להוכיח נסיבות המעידות על קיום רשלנות רבתי של העובד, דהינו, התנהגות שהיא לגמרי לא סבירה ע"י העובד, ובשל כך לא יחס בית המשפט לעובד כל אשם תורם. טענה מענינית נוספת של המעביד, הפעם במישור של החבות הכלכלית, היתה, שהוא רכש את המכונה מהיצרן בגרמניה, בתיווך של צד שלישי, המשמש כסוכן של היצרן בארץ. בשל כך, יש להעביר את החובות שלו על כתפי הסוכן. בית המשפט דחה טענה זו: הסוכן אמנם הרכיב את המכונה במפעלו של המעביד, אך הוא לא נטל כל חלק בתכנון או בייצור המכונה. אין גם טענה של המעביד שנפל פגם או ליקוי בהרכבת המכונה ע"י הסוכן. לא היתה אף כל ראיה לכך שההסכם נחתם תוך מעורבות של הסוכן בהסכם. אדרבא, נטען והוכח שהיה הסכם ישירות בין היצרן למעביד, המכונה סופקה ישירות מחו"ל למעביד והיצרן בחו"ל גם קבל את מלוא התמורה. לאור כל זאת נדחו הטענות הנ"ל של המעביד, והוא נאלץ לשאת בפיצוי שנדרש.
סיכום כמו במקרים אחרים, בית המשפט חוזר ובודק אם ניתן היה לצפות את התאונה. במידה והתשובה חיובית, ואם מסתבר שהמעביד לא נקט באמצעים הסבירים כדי למנוע את התאונה - האחריות שלו תהיה מלאה, וקשה יהיה להוכיח אפילו את האשם התורם.
|
