תסמינים מאפיינים בחשיפה לחומרים מגרים וחומרים אלרגניים מאת: ד"ר אשר פרדו*
חשיפה תעסוקתית נשימתית לחומרים כימיים שונים עלולה לגרום לגירוי ראשוני בדרכי הנשימה, הנובע מתגובה מקומית ישירה בין החומר לרקמת דרכי הנשימה והתפתחות מוקד דלקתי, אך גם לריגוש (סנסיטיזציה) הנובע ממעורבות של המערכת החיסונית בתגובה של הגוף לחומר. ריגוש יתר עלול להוביל בהמשך לתגובה אלרגית של הגוף לחומר שאליו הוא נחשף. שתי תופעות אלה, גירוי וריגוש, מהווים סיבות שכיחות להתפתחות תחלואה נשימתית תעסוקתית. מחקר בריטי שנערך בין השנים 2001 – 2004 ופורסם לאחרונה חקר הבדלי מפתח קליניים בין שתי התופעות במטרה לסייע לרופאים תעסוקתיים באיבחון והגדרה של מחלות נשימתיות הקשורות בעבודה. עד כה היה טיב המחלה הנשימתית נקבע בד"כ על פי אופי ומשך התסמינים (סימפטומים) בליווי בדיקת תיפקודי ריאות ומדדים בדם הקשורים בריגוש יתר. החוקרים במחקר הנוכחי היו מעוניינים לקבוע אם יש קשר בין תסמינים של גירוי או ריגוש לבין הפרופיל החיסוני של העובד. המטרה הנגזרת היתה לבדוק קשר בין הופעת סימפטומים של תחלואה נשימתית תעסוקתית לבין התנהגות של מדדים של פרופיל חיסוני וסמנים (markers) ספציפיים על שטח הפנים של תאים מיוחדים הנמצאים במערכת הדם והלימפה (תאי T, מונוציטים) המעורבים במנגנון ההתפתחות של ריגוש ואלרגיה בגוף כתוצאה ממעורבות המערכת החיסונית. המחקר בדק גם את ריכוזם של חלבונים מיוחדים (ציטוקינים) המופרשים בעת תגובה דלקתית המושרית ע"י המערכת החיסונית. המחקר כלל מספר קבוצות עובדים וביניהם עובדים שנחשפו בעבודתם בעיקר לגזים מגרים בתעשיית המתכת, עובדים שנחשפו לחומרים מרגשים (סנסיטייזרים) כגון לטקס והפרשות אלרגניות של חרקים, עובדים שלא נחשפו לחומרים מגרים או מרגשים. נתוני המחקר כללו נתונים של בדיקות קליניות לבירור פרופיל חיסוני, תגובתיות של דרכי הנשימה וסימפטומים מדווחים של מערכת זו, תיפקודי ריאות, נתונים משאלון רפואי לכל נבדק, בדיקות דם מלא ודם קרוש. הנתונים שמשו להגדרת שלוש תת קבוצות של עובדים: קבוצה הנתונה לגירוי, שהורכבה מעובדי ריתוך ופלדה סימפטומטיים; קבוצה הנתונה לריגוש, שהורכבה מעובדים סימפטומטיים ומרוגשים שעבדו עם לטקס וחרקים; קבוצה בלתי מרוגשת של עובדים סימפטומטיים , אך לא מרוגשים, שעבדו עם לטקס וחרקים. גירוי עיניים היה הסימפטום השכיח ביותר בכל קבוצות העובדים. תסמינים שאיפיינו יותר את הקבוצה שעבדה בחומרים מרגשים היו שיעול, לחץ בחזה ותיפקודי ריאות לקויים שמהווים גם סמנים של אסתמה תעסוקתית. תסמינים שאיפיינו יותר את הקבוצה שעבדה בחומרים מגרים היו נשימה צפצפנית, ליחה וגירוי אף ונזלת. שכיחות הריגוש והנטיה התורשתית להתפתחות אלרגיה (atopic status) היתה גבוהה יותר בקבוצת העובדים שעבדה בלטקס וניסויי חרקים. דרגת השפעול של סמנים ספציפיים על שטח הפנים של תאים הקשורים בפרופיל החיסוני לא היתה שונה באופן מובהק בין הקבוצות. גם הנסיון למצוא קשר בין ריכוז החלבונים המופרשים מהתאים בעת תגובה דלקתית לבין הסימפטומים שאיפיינו את הקבוצות השונות לא צלח. לא מן הנמנע שאי הבחנה בשינויים מובהקים בפרופיל החיסוני נבע גם מגורמים לא תעסוקתיים כגון גיל, מין, עישון ונטיות תורשתיות. עובדי המתכת היו גברים מבוגרים יותר ומעשנים יותר בהשוואה לקבוצות האחרות ונטו לעבוד שעות ארוכות יותר. ממצאי המחקר מצביעים על כך ששינוי במדדים מסויימים המשקפים פרופיל החיסוני, כתוצאה מחשיפה תעסוקתית, הוא קטן ועלול להתרחש בהעדר אבחנה ברורה של סימפטומים או שינויים בתיפקודי ריאות. לעומת זאת, וללא קשר עם הפרופיל החיסוני המיוצג ע"י המדדים שנבחרו במחקר, אופי התסמינים (סימפטומים) של תחלואה נשימתית עשוי להיות שונה בין קבוצות עובדים כתלות במקור החשיפה. סביר יותר שעובדים החשופים לחומרים אלרגניים ימצאו עם תיפקודי ריאות לקויים וידווחו על שיעול, לחץ בחזה וגירוי עיניים כתסמינים מאפיינים, בעוד שנשימה צפצפנית וגירוי אפי ונזלת הם תסמינים שידווחו בסבירות גבוהה יותר ע"י עובדים הבאים במגע עם חומרים מגרים.
http://www.hse.gov.uk/research/rrpdf/rr601.pdf
|
