את מי ניתן להרשיע בגרימת מוות ברשלנות מאת: עו"ד יוסף שחם מנהל פרויקט הזמין קבלן פרטי להתקין שלט. הקבלן ביקש וקיבל רשות ממנהל הפרויקט להשתמש בפיגום שהיה במקום כדי להעביר את השלט למקום המיועד להתקנה. בעקבות דבריו של מנהל הפרויקט לקבלן כי בעבר שלט אחר הועבר דרך כביש סמוך העביר הקבלן את השלט דרך אותו כביש. השלט הנוכחי היה גבוה מהשלט הקודם. הקרבה לקו החשמל במתח גבוה גרמה להתחשמלותם של שני עובדים. כתוצאה מההתחשמלות אחד העובדים נפטר והאחר נפצע. מנהל הפרויקט הואשם בגרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין. הנאשם טען כי העבודה בוצעה ע"י קבלן המשנה ולא על ידו, הוא רק תיאם בין הגורמים השונים. כי הוא לא העסיק את העובד שנפטר הוא לא היה המבצע או הקבלן, התאונה אירעה לא בתחום המפעל אלא במקום ציבורי ולא הייתה לו חובת זהירות מושגית כלפי המנוח. בית המשפט ניתח את עבירת הרשלנות, קבע שהיא דומה לעוולת הרשלנות האזרחית, וכי יש להסיק את חובת הזהירות המושגית תוך איזון בין האינטרס של חופש הפרט לעומת הערך החברתי החשוב של קדושת החיים. עוד קבע בית המשפט, כי חובת הזהירות המושגית אינה רשימה סגורה אלא נקבעת בהתאם לתחושת המוסר, הצדק החברתי והסוציאלי וצורכי החברה המשתנים. על סמך זאת, בית המשפט הגיע למסקנה שאף אם לא נקבעה מפורשות בפסיקה, חובת זהירות בין מנהל פרויקט במפעל לבין עובד (שאינו שלו) הבא לבצע עבודה במפעל, ניתן לקבוע כי קיימת חובה זו. בית המשפט הוסיף שניתן לראות במנהל העבודה את מזמין העבודה, ולפי תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח-1988 מזמין העבודה נחשב כמבצעה. בהמשך בית המשפט ניתח את עובדות המקרה והסיק שהנאשם הפר גם את חובת הזהירות הקונקרטית והרשיע את הנאשם.  לקריאת פסק הדין המלא.
הכותב הינו בעל משרד עו"ד, התמחות בתחום האזרחי ותאונות. |