www.osh.org.il

יוני 2007

 

חשיפה למדבירי מזיקים עלולה לגרום

לעלייה בסיכון למחלת פרקינסון

מאת: ד"ר שרה דיקשטיין *

 

מחקר חדש, שפורסם בעיתון לרפואה תעסוקתית וסביבתית בחודש מאי 2007 על ידי קבוצת חוקרים מאוניברסיטת Aberdeen בבריטניה (1) מעלה, כי חשיפה למדבירי מזיקים עלולה לגרום לעלייה בסיכון למחלת פרקינסון. מידת החשיפה למדבירי המזיקים נמצאה ביחס ישר לעלייה בסיכון להתפתחות המחלה.

הגורמים למחלת הפרקינסון אינם ידועים, אם כי על פי עדויות ממחקרים אפידמיולוגיים, שילוב של  גורמים גנטיים וסביבתיים מעורבים בהתפתחות המחלה. מבין גורמי הסביבה, בעבר נמצא במחקרים שונים כי חשיפה לסוגים מסוימים של מדבירי מזיקים, ממיסים אורגניים ומתכות כבדות מהווים גורמי סיכון להתפתחות המחלה, אולם לא היה ברור הקשר בין מידת החשיפה לריכוזים שונים של חומרים אלו, וכן להשפעה של משך החשיפה, ובין התפתחות המחלה.  כמו כן, לא בוצעה בעבר השוואה מבדלת של השפעת חשיפה לגורמי הסביבה השונים במספר תחומי עיסוק, על התפתחות מחלת הפרקינסון.

המחקר המתואר להלן הינו מהמקיפים ביותר שבוצעו עד כה, לבחינת הקשר בין גורמים גנטיים, סביבתיים ותעסוקתיים על התפתחות מחלת הפרקינסון ומחלות ניווניות דומות. השתתפו בו כ- 3000 אנשים מחמישה מרכזים באירופה בסקוטלנד, איטליה, שבדיה, רומניה ומלטה. כ-1000 מהם סבלו מפרקינסוניזם, מונח המשמש לתיאור אנשים עם אבחון של מחלת פרקינסון ומחלות נלוות בעלות סימפטומים דומים (בהתאם לקרטריונים קליניים להגדרות המחלה מטעם האגודה הבריטית למחלת הפרקינסון) , וכ-2000 שמשו קבוצת ביקורת. בקבוצה זו נכללו משתתפים בעלי נתונים דומים של גיל, מין ואיזור מגורים שלא אובחנו עם פרקינסון.

תוצאות המחקר התבססו על תשובות הנחקרים לשאלונים שבדקו את מידת החשיפה שלהם במהלך שנות חייהם (הן חשיפה הקשורה לתעסוקתם והן חשיפה בשעות הפנאי שלא במסגרת העבודה) למספר כימיקלים שנחשדו כגורמי סיכון סביבתיים, כולל חומרים ממיסים, מתכות - ברזל, נחושת ומנגן (המשמש בתעשיית ריתוך פלדה), וכן מדבירי מזיקים.

מאחר שמחקרים מסוימים גילו כי פגיעות ראש כתוצאה מאגרוף עשויות גם הן להיות קשורות לפרקינסון, הנחקרים נשאלו גם אם סבלו מפגיעות ראש שגרמו לאיבוד הכרה. בנוסף, המחקר כלל גם שאלות כלליות לגבי היסטוריה בריאותית משפחתית (לגבי מחלת הפרקינסון), וכן שימוש בתרופות פסיכוטיות. לא ניתן לנחקרים הסבר לגבי מטרת המחקר.

ממצאי המחקר מעלים  כי היסטוריה משפחתית של פרקינסון היוותה גורם סיכון בעל התרומה הגבוהה ביותר לפתח את המחלה, ולאחריו היסטוריה של ריבוי מכות "נוקאאוט". מבין גורמי הסביבה, עלייה בחשיפה למדבירי מזיקים נמצאה קשורה בעלייה ברורה בסיכון להתפתחות המחלה, יותר מזו שבעקבות החשיפה למתכות.

עדויות מחקריות מצאו גם, כי עיסוק בחקלאות מהווה גורם סיכון לעלייה בשכיחות המחלה, אם כי ככל הנראה עיסוק זה קשור למידת השימוש במדבירי המזיקים ולא משמש כגורם סיכון כשלעצמו להתפתחות המחלה. 

ראוי להדגיש כי אין בממצאים הנוכחיים להוכיח כי מדבירי מזיקים גורמים למחלת הפרקינסון, אלא הם מוסיפים לראיות המצביעות על הקשר ביניהם. עם זאת, החוקרים מדגישים כי הגם שיש לתוצאות הללו משמעות לגבי הסיכון לפתח את המחלה בעקבות חשיפה של חקלאים רבים, מקצועיים וחובבים כאחד למדבירי מזיקים, וכן של קהילות רבות המתגוררות ליד שדות המרוססים בחומרים אלו, אין בנתונים אלו להצביע על עלייה משמעותית על שכיחות המחלה בכלל האוכלוסייה.

על-פי עמותת פרקינסון בישראל המחלה פוגעת בעיקר באוכלוסיה המבוגרת, אם כי לעיתים אותותיה מתגלים גם בקרב צעירים בשנות השלושים והארבעים לחייהם. הגיל הממוצע בו מתגלה המחלה הוא 58 ועל-פי האומדן מגיע מספר החולים במחלת פרקינסון בישראל לכ–20,000 מכלל האוכלוסיה.

המחקר הנוכחי לא בדק אמנם את סוג חומרי ההדברה שמעורבותו היתה קשורה יותר מאחרים בהתפתחות המחלה. מדבירי מזיקים רבים הם נוירוטוקסים (בעלי רעליות עצבית) ומכאן ההסבר לקשר שנמצא כבר בעבר בין חומרים אלו ומחלות נוירולוגיות וניווניות כדוגמת  פרקינסון. עם זאת, בעקבות ממצאי המחקר יש מקום לרענן הידע ולוודא ביצוע בדיקות סביבתיות תעסוקתיות, שימוש באמצעי גיהות סביבתיים ואישיים ובציוד מגן אישי במהלך ריסוס בחומרי ההדברה השונים, בהתאם לתקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים בחומרי הדברה שהם זרחנים אורגניים וקרבמטים), התשנ"ג - 1992. כמו כן, יתכן שבקרב העובדים החשופים באופן כרוני למדבירי המזיקים, יש מקום לשקול הרחבת היקף הבדיקות הרפואיות ולבצע גם בדיקות נוירולוגיות.

 

===========================


*מחלת פרקינסון היא מחלה ניוונית של מערכת העצבים, המאופיינת בהפרעות מוטוריות טיפוסיות ומתרחשת בעקבות הרס מתמשך של תאי עצב (נוירונים), בעיקר אלו המייצרים את הנוירוטרנסמיטור דופמין באזור במוח המכונה 'החומר השחור' (substantia nigra). איזור זה במעבה המוח אחראי לעידון ותיאום התנועות שאנו מבצעים.

כאשר יש אובדן של מעל 80% מהתאים ב'חומר השחור', החסר בהפרשות הדופמין מתבטא בפגיעה בשליטה ובפיקוח על התפקוד המוטורי של שרירים ובחוסר תיאום בין חלקים מסוימים במוח, ויופיעו סימנים של מחלת הפרקינסון.

תסמיני  המחלה  כוללים לעיתים קרובות האטה וירידה ‏בתנועה, רעד בלתי רצוני בעיקר בכפות הידיים והזרועות (גם במנוחה) ולעיתים גם רעד בראש, נוקשות שרירים, הפרעות בשיווי המשקל, חוסר יציבות בהליכה וכן קשיי דיבור.‏

שכיחות מחלת הפרקינסון בכלל האוכלוסיה עומדת על כ- 0.2% מכלל האוכלוסיה. השכיחות המחלה עולה לכ- 1% מעל גיל 65 והיא שכיחה יותר אצל גברים מאשר אצל נשים.

פרקינסוניזם הינו מושג רחב לתיאור תופעות דומות לאלה של מחלת פרקינסון, שנובעות לעיתים משימוש בתרופות פסיכיאטריות או מהשפעה מאוחרת של פגיעות מוחיות.

 

 

 

 

ד"ר שרה דיקשטיין, מרכז מידע של המוסד לבטיחות ולגיהות.

 

מקורות: 

1.       Dick FD et al. Environmental risk factors for Parkinson's disease and parkinsonism: the Geoparkinson study. Occup Environ Med. 2007 May 30.

2.       http://www.nfc.co.il/BringHtmlDoc.aspx?docid=132243&subjectId=1