www.osh.org.il דצמבר 2005

חשיפה לרעש  מזיק ובקרתה: מדיניות האיחוד האירופי

מאת: ד"ר אשר פרדו *

בתאריך 15.02.2006 יכנסו לתוקף במדינות האיחוד האירופי חוקים, תקנות והוראות מנהליות הנחוצים לקיום הדירקטיבה מס'  2003/10/EC  של הפרלמנט האירופי ומועצת האיחוד האירופי. דירקטיבה זו דנה בדרישות הבטיחות והבריאות המינימליות להגנת עובדים מגורמי סיכון פיסיקליים. היא מסתמכת על הצעה משנת 1993 ועל דירקטיבה אחרת -  89/391/EEC – משנת 1989, שבה הוצגו אמצעים לשיפור הגנת העובדים מגורמי סיכון פיסיקליים, ומבטלת דירקטיבה קודמת בנושא שמספרה  86/188/EEC.

מטרת הדירקטיבה היא להציג אסטרטגיה ברורה להגנה על עובדים מחשיפה לרעש. ההגנה מתמקדת בהגנה על השמיעה כיוון שהידע המדעי הקיים כיום לגבי השפעות של רעש השונות מנזקי שמיעה עדיין אינו מאפשר התקנת תקני חשיפה להשפעות אלו.

איבוד שמיעה הוא האפקט הרציני והידוע ביותר של חשיפה לרעש, אולם רעש גורם גם לטינטון (צלצולים באוזן), הפרעות בתקשורת דיבור, איבוד הרגישות לצלילים, פגיעה באיכות הביצוע בעבודה ואפקטים חוץ-שמיעתיים (הפרעות פיסיולוגיות ושינויים בהפרשה פנימית). בנוסף לסבל ולבידוד החברתי הנגרם לפגוע שמיעה, נדרשת גם עלות גבוהה של כספי פיצויים והכרת נכות בקרב הניזוקים. מסיבות אלה החליט האיחוד האירופי על מדיניות של צמצום רעש ככל האפשר.

הדירקטיבה קובעת גבול עליון חדש מותר לחשיפה יומית לרעש מזיק. מפלס הרעש המרבי המותר לחשיפה יעמוד על 87 דציבל A (dBA), כאשר מדובר על מפלס שווה ערך על פני יום עבודה (Lex,8h dBA) , המכיל בתוכו גם אירועים של רעש התקפי.

הדירקטיבה מציינת את חובות המעסיק ואת עקרונות ההגנה על עובדים. אין לחרוג מהמפלס שווה הערך המרבי המותר ובמקרה של חריגה יש לנקוט באמצעים מיידיים לצמצום רמת הרעש אל מתחת לרמה המרבית המותרת. אמצעי הבקרה מתבססים על קביעת עוצמת החשיפה לרעש והסיכון מחשיפה זו. אמצעי הגנה בעלי אימפקט קיבוצי עדיפים על אמצעי הגנה אינדיבידואליים. מסיבה זו, נדרש מתן עדיפות לצמצום רעש במקור ולא להגנה אישית כיוון שהראשונים משפיעים על כל העובדים בסביבתם ואינם תלויים במשמעת העובד. יתירה מזאת, הדירקטיבה מעודדת לחשוב על צורך בצמצום מפלסי הרעש כבר בשלב תכנון של ציוד ושיטות. מוצעים גם אמצעי הגנה ניהוליים כגון קיצור שעות עבודה ברעש. יעד ההגנה הוא לצמצם את מפלסי הרעש אל מתחת לרמות הפעולה.

יש לבצע הדרכת עובדים כבר כאשר הם  חשופים לרמת הפעולה הנמוכה מבין השתיים או מעליה. ההדרכה צריכה לכלול:

· טיב ותבנית החשיפה לרעש;

· הצגת התוצאות ומשמעות הסיכון הפוטנציאלי;

· הסבר תקני החשיפה;

· ההגנה הדרושה והאמצעים הננקטים להשגתה;

· הדרכה על שימוש באמצעי המגן המתאימים לחשיפה שנמדדה;

· כיצד להבחין בסימני נזק לשמיעה;

· תנאים ונסיבות לזכאות העובד להשגחה רפואית;

· שיטות עבודה בטוחות לצמצום החשיפה.

הדירקטיבה מדגישה את נושא ההשגחה הרפואית ביחוד בחשיפה מעל רמת הפעולה העליונה. אודיומטריה היא אחד האמצעים החשובים להשגחה רפואית וצריכה להיות זמינה גם לעובדים החשופים מעל רמת הפעולה התחתונה כאשר יש אינדיקציה לסיכון בריאותי.

במקרה של איבחון נזק אצל עובד מסוים יש צורך ליידע אותו על כך ע"י רופא או בעל תפקיד מוסמך. בעקבות זאת, צריך המעסיק לנתח את הערכת הסיכון שנעשתה, לנתח את תקינות והתאמת אמצעי ההגנה שננקטו, להביא בחשבון יעוץ של מומחים ורשויות על צמצום הסיכון לרבות העברת העובד לעבודה אלטרנטיבית שאין בה סיכון, ולארגן השגחה רפואית שיטתית שתקיף גם עובדים אחרים.

בנוסף לקביעת תקן חשיפה חדש, קובעת הדירקטיבה שיא חשיפה מותר ושתי רמות פעולה – עליונה ותחתונה.

שיא החשיפה המותר יהיה 200 פסקל (Pa), ערך זה הוא ערך של מפלס רגעי משוקלל תדירות בסקלת רשת C. חשיפת העובד לא תחרוג מהערכים המרביים המותרים לחשיפה גם כאשר העובד מוגן, כלומר, עוצמת הרעש ב- dBA המגיעה לאוזן לאחר הגנה אישית לא תעלה על מפלס שווה הערך המרבי ועל שיא הרעש הנקובים.

ערכן של רמות הפעולה – עליונה ותחתונה, הוא, בהתאמה, 85 dBA עם שיא חשיפה של 140 פסקל  ו- 80 dBA עם שיא חשיפה של 112 פסקל. רמות הפעולה משמשות כקווים מנחים להחלטה מתי יש צורך באמצעי מניעה כדי להגן על העובד ולמנוע ממנו את סיכון החשיפה. כאשר יש חריגה מהרמה הנמוכה (80 dBA) על המעסיק  לספק לעובד אמצעי הגנה אישיים ללא הוראת חובה להשתמש בהם. כאשר רמת החשיפה מגיעה לרמת הפעולה הגבוהה (85 dBA), או חורגת ממנה, חלה חובת שימוש באמצעי המגן שסופקו. הפעולה הנגזרת מרמות הפעולה תתבצע כאשר הן נמדדות בסביבת העבודה ללא התחשבות אם העובד מוגן באמצעי מגן אישיים או לא.

במקרה של שינויים בחשיפה מיום ליום מותר להשתמש במפלס שווה ערך שבועי בתנאי וערך זה אינו עולה על 87  dBA וכן ננקטים אמצעים מתאימים לצמצום הסיכון למינימום בפעילויות שחשיפתן נמדדת.

מדידת החשיפה תהיה לפי השיטה התקנית של ארגון התקינה הבינלאומי  ISO 1999:1990. יש לתת תשומת לב למספר גורמים ומאפיינים לצורך הערכת החשיפה וצמצומה: סוג הרעש – מתמשך או התקפי, עוצמת החשיפה, משך החשיפה, תוצאת ההשוואה למפלס מרבי מותר, אפשרות של אינטראקציה בחשיפה משולבת ובו-זמנית לרעש ולויברציה  כמו גם לרעש וחומרים המזיקים לאוזן, התחשבות בהשפעות בריאותיות עקיפות העלולות להגרם מאותות קוליים הנמצאים בשימוש לצורך צמצום הסיכון לתאונות, אפשרות לשימוש באמצעי יצור ושיטות עבודה בעלי רעש מופחת (מכונות וכו'), משמעות חשיפה בעבודה שמתמשכת לשעות ארוכות ממשמרת רגילה, זמינות אמצעים להגנה.

השוני בין דירקטיבה זו לקודמתה מתבטא במספר נקודות. מפלס הרעש שווה הערך המרבי המותר לחשיפה הוקטן מ- 90  dBA ל- 87 dBA. הדירקטיבה הנוכחית חלה על כל מגזרי הפעילות במשק לרבות ימאים והמגזר התעופתי שבעבר לא חלו עליהם ההוראות. למגזרים חדשים אלה ניתנת אופציה של 5 שנים להתארגנות ליישום הדירקטיבה במקומות עבודתם. הבדל נוסף הוא החלת הדירקטיבה על מגזר המוסיקה והבידור ולמגזר זה ניתנים שנתיים להחלה מלאה של כל ההוראות כאשר עד לתום השנתיים יופעל קוד התנהגות לגבי המגזר הזה.

הוראות הדירקטיבה אמורות להפוך לחוק לאומי בכל מדינה החברה באיחוד האירופי ב- 15.02.2006. האיחוד האירופי רואה בהפעלתה צעד גדול למניעת נזקי רעש באוכלוסיה העובדת.

מראה מקומות של ספרות

1. Directive 2003/10/EC, Official Journal L 042, 15/02/2003 p. 0038 – 0044, EUR-Lex-32003L0010 – EN.

2.  de Sagastuy, JB, A new directive on noise, http://agency.osha.eu.int/publications/magazine/8/en/magazine8_en.pdf

ד"ר אשר פרדו,PhD מדעי הרפואה, מרכז מידע של המוסד לבטיחות ולגיהות.