אחריות עובד, מעביד ומזמין לפגיעה בתאונות בעבודה: חובת הצפיות וחובת ההתנהגות הסבירה מאת: עו"ד עידן גרושקובסקי*
מבוא עפ"י משפט הנזיקין הכללי, ועפ"י פקודת הבטיחות בעבודה, תש"ל - 1970, להלן: הפקודה בפרט, הנטל הכבד ביותר מוטל על כתפי המעסיק, הוא הגורם האחראי במקום, ה"בוס", ובלשונה של הפקודה – "התופס". לצד זאת, מדגישים תמיד בתי המשפט עד כמה התופס הוא לא "קוסם", אין לו עיניים בגב או בעורף, ומבחינה משפטית, עם כל הנטל הכבד המוטל עליו – אם העובד עשה דין לעצמו, התעלם מכל ההוראות, ההסברים, האזהרות ואפילו העונשים - וקרה אסון, חלילה – או אז יוכל התופס להראות כי יש לו הגנה מתאימה בפלילים, בהתחשב בנסיבות. מדובר בכיוון כפול אליו צועדת הפסיקה בישראל, תוך שבתי המשפט מתלבטים (בדיוק כמו באנשים בשטח), עד כמה להכביד או להקל עם המעביד, ומאידך, עד כמה להכביד עם העובד, כדי שזה לא יפרוק כל עול, אם ידע, שהאחריות לא תרבוץ לפתחו לעולם. כדי לתת מענה לשאלה, על מי רובצת האחריות העיקרית במקרה של אסון – יש לתת תשובה לשתי שאלות מקדמיות: האחת, אם ניתן היה לצפות את האסון, ואם היתה חובה לצפות אותו ("חובת הצפיות") מצד הגורם שיצר את הסיכון כלפי הגורם שנפגע. השניה, אם היתה התנהגות סבירה בנסיבות שגרמו לאסון - מצד המעביד, ולצידו, אם היתה התנהגות סבירה מצד הגורם שנפגע - העובד. נראה להלן מספר מקרים מאפיינים שנדונו בפסיקת בתי המשפט לאחרונה. בכל הארועים נבדקה האחריות לאסון שארע לעובד, ובית המשפט קבע את חלוקת האחריות, הן של המעביד והן של העובד (במקרים שלהלן נדונו הן תאונות עבודה, שהיא אירוע אחד , חד וקצר; והן ארועים מחלתיים, שנגרמו לאחר שנים רבות של עבודה).
סקירת הפסיקה מקרה 1: נפילה מסולם (דהינו – תאונת עבודה) במקרה אופייני לפגיעת עובד, שנדון לאחרונה בבית משפט המחוזי בחיפה, דובר בעובד שנפל מסולם, בעת שבצע פעולה שנדרש לעשות ע"י המעביד. העובד תבע את המעביד על רשלנות (של המעביד). דעת הרוב, שניים מתוך 3 השופטים, היתה שמדובר בעובד שבצע את המוטל עליו, ובשל כך אין לבוא עימו חשבון, גם אם העובד עצמו התנהג ברשלנות: "בחלוקת אחריות בין עובד ומעביד אין לדקדק באשמו של העובד . על המעביד לצפות אפשרות שהעובד יבצע עבודתו, גם בהעדר אמצעים נאותים. יותר מכך, יש לצפות שהעובד ינסה לאלתר ולמצוא דרכים כדי לרצות את מעבידו, ולא יסתפק ב-"שב ואל תעשה", אם נתקל בבעיה". בית המשפט קובע, כי יהיו באמת מקרים בהם יש להטיל על העובד עצמו חלק מהאחריות לאסון. זאת, אם העובד "הפעיל שיקול דעת עצמאי ויצר את הסיכון שהוא עצמו יצר". בענין הנדון, קובע ביהמ"ש, לא היה שיקול דעת עצמאי ביצירת הסיכון, אלא רק שיקול דעת פגום בביצוע המטלה שקבל מהמעביד. מדובר באי נקיטת אמצעי זהירות ע"י העובד, אי בקשת עזרה, וכו' . הפעולה בה דובר היתה החלפת נורה, לפי הוראות שקבל העובד. הדרישה היתה לעשות זאת במשטח קטן, שהיה בו קושי גדול להציב את הסולם. מעבר לכך, הסולם היה רעוע וחסר גומיות למניעת החלקה, ולא נתנה לעובד העזרה הנחוצה. יוצא, איפא, שהמעביד, הוא שלא וידא את קיומם של אמצעי הבטיחות האלמנטאריים ובעלי התפקידים אצלו לא הבינו את הסכנה שבענין. מכאן, שאין להטיל על העובד שום אשם תורם. מענין לציין, אגב, את דעת המיעוט בתיק, שסברה, שגם על העובד עצמו יש להשית חלק מהאחריות כאן: מדובר בפעולה פשוטה, שכל אדם מן הישוב עוסק בה מדי פעם. המקום והאופן בו הוצב הסולם, ללא בקשת עזרה, מלמדים על קלות הדעת והזלזול של העובד, ולכן גם הוא צריך לשאת בתוצאות התאונה, גם אם באופן חלקי בלבד.
מקרה 2: חיתוך אצבעות במכונה (שוב – תאונת עבודה) בענין נוסף שנדון בבית המשפט העליון דובר בעובד שאצבעותיו נכרתו לאחר שמכונת חיתוך לא מנעה את ירידת הסכין על האצבעות. הסתבר, שבאותו מקום עבודה, לא היו הוראות מפורטות לכיונון העיניים האלקטרו - אופטיות של המכונה, וכי דרך הפעלת המכונה ומערכת ההגנה נלמדה בע"פ מעובדים אחרים, ללא נוהל הדרכה מסודר. הנפגע היה אדם לא מיומן של חברת כ"א, שהחל לעבוד על המכונה רק ימים ספורים לפני שנפגע, הוא לא הכיר אותה מספיק, לא הודרך כהלכה מפני הסיכונים שבה, לא הוסבר לו שליד המכונה צריכים לעבוד שני אנשים, וביום התאונה עצמו עבד עליה לראשונה כמפעיל ראשי. בנוסף לכל זאת, המעביד שם הפר את ההוראה להתקין למכונה אמצעי גידור לבטח שהיה נותן בטחון מלא גם לעובד בלתי מיומן, ואפילו רשלן. בית המשפט אמנם התייחס לרשלנות של העובד עצמו - הוא שם את ידו במכונה במסלול הסכין, בניגוד להוראות שקבל מהמעביד; וכן טיפל בתקלה די מסובכת מבלי שהיה מוסמך לכך. עם זאת, הדבר היה במסגרת רצונו לתקן תקלה שארעה תוך כדי עבודה, כדי למנוע עיכוב בעבודה. זה הרי היה תפקידו, כמפעיל ראשי של המכונה, והמעביד טעה, כשלא נתן לו הדרכה של ממש, כיצד צריך מפעיל ראשי לנהוג, ולא הסביר לו מאופן מפורש את הסיכונים הכרוכים בתיקון המכונה, אפילו שיש עין אלקטרו אופטית שאמורה להגן עליו. מעבר לכך, מדובר היה בתקלה שהצריכה הכנסת היד למכונה, כך שגם מסיבה זו אין לבוא אליו בטענה של רשלנות תורמת. סיכומו של ענין, אחריתו של המעביד הוכרה כאחריות מלאה, על המשתמע מכך.
מקרה 3: פגיעה מכבל חשמלי (גם כאן - תאונת עבודה) בענין אחר שנדון לאחרונה, שוב, בביהמ"ש המחוזי בחיפה, עלתה שאלה של פגיעתו של עובד מכבל חשמלי, בעת שעסק בגיזום עצים אצל חח"י. בית המשפט הדגיש, כי אין מחלוקת שעל החברה המעבידה מוטלת חובת זהירות כלפי עובדיה, חובה שהופרה כאן. עם זאת, באותו מקרה התברר, שלא הוטלה על חח"י חובה עצמאית לקיומו או לניתוקו של זרם החשמל במקום בו התבצעה העבודה. מדובר היה בחובה שהותנתה בהודעה של החברה שהעסיקה את הגנן. מכיוון שחברה זו לא מסרה הודעה לחח"י בדבר החובה לנתק את הזרם – לא מדובר בהתרשלות של חח"י. מעבר לכך, הדגיש ביהמ"ש, גם אם היתה מוטלת חובה כספית על חחי (הכוונה, כמובן, לחברת הביטוח שלה), הרי שעפ"י חוזה הקבלנות - היה על החברה שעבדה עבור חח"י לשלם את הפיצוי.
מקרה 4: מקרה של עבודה באסבסט שהביאה למחלת סרטן (דהינו - מחלה שנגרמה בעבודה) בניגוד למקרים הנ"ל, בהם מדובר היה בתאונה אחת, חדה, קצרה, יש מקרים רבים של נזקים מצטברים לעובד, שמביאים בסופו של דבר למחלות קשות, לנכויות ולמגבלות (מחלת הסרטן למיניה, נזקים גופניים כגון נזקי שמיעה, נזקים מצטברים בגב, בראיה, בגידים, בשרירים וכו'). מקרה כזה נדון לאחרונה בביהמ"ש העליון. מדובר היה בעובד מוסך בקיבוץ, אשר נחשף במשך שנות עבודתו הרבות לאסבסט, חשיפה שגרמה לו למחלת סרטן הלימפה. ביהמ"ש קבע שהקיבוץ, כמו גם המדינה (כפי שיפורט בהמשך), אחראים למצב התובע, על כל המשתמע מכך. העובד שם הצליח לשכנע, שהחשיפה לאסבסט, ללא אמצעי הגנה מתאימים, היא שגרמה למחלה. אם היו מסופקים אמצעי ההגנה הנדרשים והמוכרים, היתה המחלה נמנעת. מעבר למחדלו של המעסיק, נקבע עוד, שמפקחים מטעם משרד העבודה, אשר בקרו במקום מעת לעת, מעולם לא העירו, לא לעובד ולא למעסיקים, על המחדלים, למרות שידעו על הסכנות שבאסבסט, סכנות שבאות לידי ביטוי בתקנות הרלוונטיות. בית המשפט מדגיש את אחריות המדינה עפ"י חוק ארגון הפיקוח על העבודה והתקנות מכוחו, המטילות על המפקח חובות לגבי כל מקומות העובדה בהם הותרה העבודה באסבסט. הפיקוח של המדינה היה באותו מקרה מזלזל ורשלני, ובשל כך חויבה גם המדינה.
מקרה 5: מקרה של פגיעת הולך רגל בשל עבודת גוזמים (דהינו-מעביד שגרם נזק לגורם חיצוני) מקרה מענין נדון בחיפה לגבי פגיעה של הולך רגל מענף של עץ, שנפל עליו (גם לעובדי חח"י העובדים עם גיזום יש ענין במקרה זה, שכן יש זיקה בין עבודתם לציבור הרחב). בית המשפט בדק את חובת העיריה לטפל בעצים מסוכנים, עפ"י חוק העזר הרלוונטי. נקבע, שעצם קיומו של חוק עזר שכזה, מצביע על כך שהפוטנציאל של הסכנה הוא ידוע ומוכר, הסכנה הזו אינה נדירה אלא צפויה ומוכרת, וסביר שהיא תקרה. מעבר לחובת העיריה עפ"י החוק, איפא, אין זה סביר להניח שהעיריה של לא תטפל בענין. לאור כל זאת הוטלה האחריות על העיריה והיא נדרשה לפצות את האדם שנפגע.
סיכום הוצגו לעיל מספר מקרים, דוגמאות אחדות מתוך מאות, לאסונות שנגרמו בשל רשלנות של אחד הגורמים, בעיקר של המעביד. בית המשפט, כאמור לעיל, בהתבסס על החוקים הרלוונטיים, מטיל את עיקר הנטל בענין זה על כתפי המעביד, הנהנה מהמשאבים, האמצעים, והכח לקבוע ולהכתיב את אמצעי הזהירות והוראות הבטיחות. במאמרים הבאים נבדוק מקרים נוספים, נבדוק את החקיקה והתקנות הרלוונטיות, נסקור את החובות המוטלות על כתפי העובד עצמו, ולצד זאת נראה מהן ההגנות השונות הניתנות למעביד ביום פקודה.
|
